פרי-פרי בעונתו יחיה.

נביחות. הכלבה המעצבנת הזאת. ששש, את תעירי אותה. היערת אותי - אוי. לא הייתי צריך להירדם. שיט, נו. סתמי את הפה שלך, כלבה מזוינת. את לא מפחידה אף אחד. דודה? את פה? את פותחת את הדלת לבד, הנה... נו, אז למה ביקשת שננעל? נו, תסתמי כבר, כלבה קטנה ומעצבנת! אם רק הייתי יכול הייתי גואל אותך מהחיים המעפנים שלך. כן, כן, היא ישנה. טוב... לילה טוב, אני אזוז. יו, קר בחוץ. אני עייף כל כך...

לפני תשע שנים, פחות או יותר, דודה שלי נסעה לאוקראינה לאמץ ילדה. היא חזרה עם תינוקת רזה להחריד, כחולת עיניים, זהובת שיער, לבנת עור. מותק. עם החודשים והשנים העור נעשה ורוד ואז שזוף. השיער האריך, המשקל עלה, העיניים - נשארו כחולות. וגם עם ADHD (הפרעות קשב וריכוז), היפראקטיביות וחרדות נטישה. בתור אחד שלומד בבית ספר שרוב האוכלוסיה שלו סובלת מהפרעות לימודיות ונפשיות שונות, אבל לחיות עם מישהי כזאת כל הזמן, רוב הזמן? קשה,קשה.

תמיד אני מנסה, כשאני איתה, במפגשים משפחתיים, בבייביסיטר או סתם כך, להשוות בינה לבין איך אני התנהגתי כשאני הייתי בגילה. ולהתנהג בהתאם, אתם יודעים - לנזוף בה או להניח לה. זה הגיע למצב של שיגעון מצד שאר המשפחה, כי "ילדת החבלה" הזו לא חיברה בין הפעולות שעשתה לבין ההשלכות שלהן. דבר שהביא לעתים תכופות ויותר מתכופות להיעלבויות, בכי וצעקות שמטריפות את השכל.

הסבלנות פוקעת, באמת. אתה לא יודע מה לעשות עם עצמך.

ועכשיו, כשאני רואה אותה גדלה, אני לא יכול להפסיק לדמיין אותה כשהיא תהיה גדולה. כי אני מפחד עליה, כמה שאני אוהב אותה. רואים עליה שהיא תגדל להיות ילדה יפה. ועם זאת, אני לא יודע איך היא תתנהג. היא מתנהגת כרגע כמו ילדה, וזה בסדר, היא ילדה. אבל באמת שאני לא יודע מה יהיה כשהיא תגדל. כי כשהיא תגדל, זה לא יהיה מקובל ההתנהגות שלה. לפחות עליי. לא יודע. לפעמים היא עוברת כל גבול. אם מישהו ינסה לפגוע בה כשהיא תגדל, אני לא יודע מה אני אעשה. אם היא תפגע או תתנהג באיזושהי צורה מעצבנת כשהיא תגדל, אני לא יודע מה אני אעשה. אני מרגיש שאני עם ילדה עם מוגבלויות, אני מתכחש לזה כל הזמן - אבל יודע שזה נכון בהרבה מאוד מובנים.

כמו החיבור שלה לדולפינים. מאז שהיא הייתה תינוקת, היא אהבה דולפינים אהבת נפש. אולי זה מה שהיא תהיה. רואים עליה, היא תגדל להיות מטפלת בדולפינים. כל מה שמזכיר דולפינים, מאיר לה את העיניים. כל מה שמזכיר דולפינים, ממיס לה את הלב. חיוך גדול. בפעמים האחדות שהיינו איתה בריף באילת, זה היה אחד הזמנים היותר מאושרים.

זמנים שתמיד היו נקטעים בלילות. היא עדיין לא מסוגלת להיפרד מאמא שלה, אפילו שכשהיא בסביבה היא משגעת לה את השכל ברמות שלא יאומנו. היא בוכה. היא לא יכולה, היא בוכה עד שהיא לא יכולה יותר ונרדמת. ואתה לא יודע מה לעשות עם עצמך.

אתמול ישבתי איתה שוב, בפעם המי-יודע-כמה, עוזר לה להתרכז שהיא צריכה לצחצח שיניים ולשכב לישון. שוכבים על המיטה, מקריאים סיפור ילדים נבחר, סוגרים את האור, מנסה/מנסים לישון. הדמעות באות. האף מתמלא. ששש, ששש. לילה טוב. לישון, לישון. את רוצה עוד סיפור? בסדר, עוד סיפור.

את הולכת ברחוב, בעיר. את מריחה ריח מוכר. את הולכת בעקבות הריח, בעקבות הרוח הקלילה שמגיעה אלייך. כשאת מתקדמת, מגיעים לאוזנייך גם רעשים מוכרים, רעשים נעימים, רעשים מרגיעים, רעשים נפלאים. את הולכת, הרחוב והעיר מאחורייך. את הולכת בחול הרך, החמים, הזהוב. מביטה אל הים שבאופק, אל רחש הגלים, אל הים הכחול שמולך. את מסתכלת גם על הצדפים שאת רואה כשאת מתהלכת לך בחוף, אל השחפים הלבנים שבשמיים. את מתקרבת, נוגעת-לא-נוגעת במים. הם קרירים, אבל זה בסדר. לא נורא. את נכנסת לאט-לאט. קודם כל האצבעות של הרגל, אחר כך שתי הרגליים. אחר כך הברכיים, אחר כך האצבעות של הידיים, הכתפיים ולבסוף הראש והשיער. את שוחה, לאט-לאט, בקצב שלך. ככל שאת מתקדמת אל האופק, את מרגישה איך התנועה של השחייה עושה לך נעים, עושה לך טוב. פתאום, לא רחוק ממך, את שומעת צליל מוכר. את מסתובבת במים, רואה לידך דולפין. הוא מתקרב אלייך, מצפצף בידידותיות. הוא נותן לך ללטף את העור החלק, הנעים שלו. אתם שוחים ביחד, הוא שוחה בקצב שלך, בקצב שאת רוצה. לאט-לאט. מדי פעם אתם צוללים, את צוללץ כמוהו, צלילת דולפין, רואה מלמטה כמה המים הם כחולים ויפים ומנצנצים באור. אחר כך הדולפין קופץ גבוה למעלה, את לא יכולה לקפוץ כמוהו, אבל את מסתכלת איך הוא קופץ ומשפריץ רסיסים לבנים של מים. אתם שוחים לאט, ומתחילים להתקדם לכיוון החוף. אתם מגיעים לחוף, את מרגישה איך את יכולה לעמוד. הדולפין נפרד ממך לשלום ושוחה חזרה לים. את מנפנפת לו חזרה. את יוצאת מהמים, קודם השיער והראש, אחר כך הכתפיים והידיים, אחר כך הרגליים והאצבעות של הרגליים. את הולכת אל הצדפים, אל החול. אל איפה שהחול הכי נעים, הכי רך. רוח נעימה של ערב מנשבת, אבל החול עדיין נעים וחמים מהיום שהיה. את שוכבת עליו, מתכרבלת בחול, ממש כמו שאת מתכרבלת עכשיו בשמיכה שלך. את שוכבת לישון...

לילה טוב.

אוהב אותך מאוד.