פרי-פרי בעונתו יחיה.

סוף השבוע עבר בכי טוב.

לאחר לילה לא ארוך וקפוא-משהו בישוב משגבניקי מרוחק, שכלל זריחה מדהימה על העמק ועל ההרים שמעל כרמיאל, אכלנו סלט פירות וחזרנו לבית הספר בשביל קצת דמוקרטיה בגרוש. מצב הרוח היה טוב, ואני חזרתי הביתה מותש, התברברתי קצת והלכתי למיטתי להשלים שעות שינה.

כאשר קמתי, מצאתי את אחותי שהגיעה הביתה ואת אמא שישבו בסלון ושוחחו. תוך כדי השיחה, הועלה העניין הזה שביום שני יש לי יום הולדת, ובגלל שזה תחילת השבוע וכולם נורא עסוקים, כדאי לחגוג לי עכשיו.

אני ממש גרוע בעניין הזה של ימי הולדת - לפחות בעניין הזה של נתינה. פעם בכמה שנים יש לי הברקה, אבל בדרך כלל אפשר ללא כל היסוס לסמן אותי ככפוי טובה אמיתי לחלוטין. אני לא מכין שום דבר לאנשים שאני אוהב. אני משתתף, אם מישהו אחר קונה מתנה, או עורך מסיבה, אבל יוזמה פרטית - כמעט ולא. עד היום לא יצאתי מהרוטינה הזאת של העצלנות, ועד היום אני לא סולח לעצמי עליה.

אך עם זאת, עם כל הכפיות טובה הזו, ובגלל שאני כל כך אוהב ונאהב על ידי אנשים כל כך טובים, אני מקבל הרבה דברים ליום ההולדת, ואני מאוד נהנה לקבל דברים ליום ההולדת, שלא לדבר על ההרגשה הרעה כאשר יום ההולדת שלי לא נערך כמו שצריך בעיניי.

מה משובש פה?

טוב, מה אכפת לי. אני אמשיך להיות עצל ואמשיך לקבל המון אהבה ביום הולדתי, עד שזה יגיע לאיזשהו פיצוץ שיפקח לי את העיניים. בינתיים - אני יוצא מורווח!

בכל מקרה, ערב יום שישי הנוכחי היה גשום וסוער, ולא היה לי נעים להטריח את משפחתי האוהבת כאשר שאלו מה בא לי לעשות לכבוד יום ההולדת הקרב ובא - אז התפשרתי, למרות שמאוד נהנתי מהעניין בסופו של דבר, מפיצות-פיתות ביתיות וצפייה חוזרת בסרט "עישון". היה טעים, היה נעים, ואני ממליץ על עישון משלוש סיבות:

1. משחקו היוצא מן הכלל של הארווי קייטל, שנכנס בעקבות הסרט הזה לרשימת השחקנים האהובים עליי.

2. הוא מבוסס על ספר של פול אוסטר, מחברם של "מר ורטיגו" ו"לוויתן". אין מספר ניו יורקי ממנו.

3. יש בפס הקול של הסרט שיר או שניים של טום וייטס. תמיד טוב.

אחר כך נזכרנו שיש בקלטת גם את המופע של "סטומפ", אז צפינו גם בזה. למי שלא יודע מה זה סטומפ (קודם כל, אני מרחם עליו) - מדובר במודל לחיקוי של מיומנה. אנשים ניו יורקים תותחים שמתופפים על כל מה שאפשר, ועושים את זה בצורה מדהימה.

למחרת בבוקר, אחרי שינה מצוינת, לקחתי את המצלמה ויצאתי עם הוריי, גיל וצחי למקום עבודתו החדש של צחי, "הבית בקצה הנוף", שממוקם לא רחוק מצפת.

מומלץ מאוד - מקום מדהים פשוט. נוף מעולה של החרמון; שלושה כלבים ידידותיים, שתפקידם, כך לפחות זה היה נראה, להיות מקבלי הפנים של האורחים; ומסעדה וצימרים מקסימים עם כריות ושולחנות נמוכים, ואוכל טוב. עוד צ'ופר נחמד ליום ההולדת. הבאתי איתי גם מצלמה, צילמתי קצת. נראה איך ייצא.

באותו יום לבשתי את לבוש ההוביט שלי, אחת מהתלבושות-תחפושות האהובות עליי - אוברול, חולצת משבצות ירוקה ישנה, שיער פזור (זה חלק מהעניין), וכאשר איני חייב - אני הולך יחף. אני מרגיש נוח נורא לדמיין שאני הוביט, כי אני אוהב ללכת יחף, ובגלל שהיה קריר באותו היום, נהניתי מתשומת הלב של האנשים שהביטו בי בעודי מתהלך בבגדים קיציים וללא נעליים, כשהם עטופים היטב במעילים וצעיפים.

בפנים התיישבו לידינו זוג בחורות בלונדיניות מימין, וזוג חמוד ממול. הבחורה מאוחתו זוג היתה יפה במיוחד. האוירה הייתה טובה, האוכל היה טעים, התה והאח חמימים, המוזיקה נחמדה, אז אפילו היה לי במה לבהות - וזה עשה לי את היום. באמת, לבהות בבחורות יפות יכול לעשות לי כל כך כיף, כי אני לא כל כך טוב במערכת יחסים אמיתית (באמת, מניסיון) - כך שסתם לבהות ביופי של הבחורות ולדמיין כל מיני דברים עושה לי חמים ונעים ומעלה לי חיוך נחמד על הפנים.

כך שבאמת היה לי פרו-יום-הולדת טוב מאוד.

נראה מה יהיה ביום שני, כאשר באמת אהיה זקן.

שבוע טוב ומבורך.

אפילוג

במהלך החודשים האחרונים למדתי צילום בבית הספר. זאת אומרת, השאלתי מצלמת ריפלקס ידנית פשוטה וטובה מאוד, שממנה יכולתי ללמוד כל מה שצריך. בנוסף, יש לנו חדר חושך, אז למדתי לפתח (כן, חומרי הפיתוח מסריחים, אבל לומדים להתרגל אליהם, ובמקרה שלי - אפילו לאהוב אותם...). בגלל שרק עכשיו התחלתי ללמוד, וי"א נחשב ליחסית מאוחר, התברר שאני עובד מאוד לאט. אבל לא אכפת לי, וגם לא אכפת לי שיוצא לי דברים גרועים, אני כל כך נהנה שלא אכפת לי משום דבר. זו באמת האומנות היחידה שבאמת איתגרה אותי השנה ולא גרמה לי להרגיש רע כשלא הלך לי, או כשיצאו לי דברים מחורבנים. התלוננתי, כן, נכנסתי קצת לפניקה לפעמים, כן, אבל באמת שאני נהנה מהתהליך.

סתם, רציתי לספר.

לפני חודש בערך נסענו אני ואחיי לביקור אצל סבתא כדי שאוכל לסיים תרגיל בצילום - רציתי אצל סבתא, כי יש אצלה הרבה דברים טובים ויפים לצילום, אז הנה דוגמא אחת - אחד מעשרות החתולים האנטיפטים שמסתובבים בחצר סבתי, עומד על השולחן ובוהה.

אותו יום היה גשום, כך שזה מאוד התאים לסרט ה-400 ASA שהיה לי (ככל שמספר ה-ASA יותר גדול, הסרט בנוי לפחות אור), ואחר כך פיתחתי את התמונה, כמובן, בפילטר ארבע, שעשה את התמונה קונטרסטית בצורה יוצאת מן הכלל. כי ככה זה פשוט נורא יפה. לא?