פרי-פרי בעונתו יחיה.

גיליתי שאין לי יותר מדי כוח נפשי ופיזי בימים אלו.

נו, אתם יודעים, חגים, לא חושבים עם הראש, ולא עם הזין - חושבים עם הבטן.

אז אני מודה שאין לי כוח להרחיב, כי באמת שעובר עליי הרבה בזמן האחרון (דכאונות, בלבלות, משאית מועמסת בתרומות לעניים ובתרנגולי כפרות...), אז אני אשאיר את זה לאחרי החגים...

אז שיהיה כיפור סלחני, וסוכות זרחני, ו... שקט צרחני?

וואלה, לא יודע.

תעשו חיים.

נתראה.