פרי-פרי בעונתו יחיה.

יש את הדברים הקטנים האלה שעושים לך את היום.

אני נכנס הביתה, ריח מוכר. ריח כל כך מוכר ונעים לריאות, שהגולה הזאת של ההתרגשות התחילה לעלות לי לגרון. ריח טוב, ריח שאין כל הזמן, ריח של... של שנה חדשה. ריח של סתיו, ריח שעושה טוב על הנשמה, במיוחד לי. ריח שמזכיר לי נשכחות, מזכיר לי אהבות ישנות שייתכן ומעולם לא היו, ריח של משפחה, ריח של החורף שמזכיר לכולנו שאו-טו-טו הוא פה, שאפילו אם זה ישראל ויכול להיות שיהיו רגעים שלא נרגיש אותו - הוא פה. הוא יישב איתנו כמה חודשים ואז ייצא למסע הנדידה שלו לחצי השני של כדור הארץ. בוא חורף, שב, שתה איתנו איזה קפה... תן את ריחותיך הנפלאים.

כן, זה מה שגיליתי שריח של גויאבות עושה לי. הוא מייצר לי את ההתרגשות הפנימית לקראת השנה החדשה, הלא נודעת. כן, הגויאבות פותחות לי את השנה. עכשיו אני בטוח בזה. הגויאבות, ולא יעזור שום דבר. גויאבות טריות, של העונה. ואז גם יבואו ריח הגשם, והקור, והצמר שיוצא מהארון לנשום קצת אוויר.

אז אני יושב, טורף איזה גויאבה, שותה קפה חמים, שם שירים נוסטלגיים שרק יכולים להוסיף לאווירה ויושב כדי לשתף אותכם.

לכל אחד יש את הריחות שלו, והאסוציאציות שלו... שלי זה גויאבות. גויאבות הן ההתחלה החדשה.

והסוף? כשנגיע לסוף השנה נבדוק איזה ריח יש לה. ועד אז...

שנה טובה ומתוקה לכולם.

נ.ב.

אני אוהב את צומת יגור. ללכת בו. זה כיף, יש בו נוף יפה של הכרמל ושל בתי הזיקוק. גם כן משהו שעשה לי טוב היום.