פרי-פרי בעונתו יחיה.

אתמול היה יום נהדר.

יצאנו בשמונה וחצי מהבית לכיוון המרכז.

כשהגענו, אספנו את צחי ויצאנו לכיוון החוף. הגענו לחוף, הצוות הנוסטלגי הכמעט-מלא: צחי, אני, חמוטל, גיל, דודה רִנָה ובת-דודה שהם (נמרוד, כרגיל, לא יכל להגיע - הפעם בגלל חזרות...).

התיישבנו, התמקמנו, קמנו מבוהלים וברחנו מהמים שהגיעו פתאום עד אלינו, התמקמנו שוב, התמרחנו, נשנשנו איזה סנדביץ' או פרי, וקפצנו למים.

אח, הים של תל אביב... כה חזק, ועם זאת - בואנ'ה, מפוצץ באצות. בלעע. שחיתי קצת קדימה, מנסה לגבור על הגלים הגדולים, פעם מצליח, פעם נסחף וחוטף מכת מי-מלח לפה ולנחיריים... מסביבי מלא חבר'ה גולשים. אני משתדל להתרחק מהם, לא בראש שלי לחטוף שפיץ של גלשן בין העיניים.

בסופו של דבר אני יוצא מהמים מתנשף ופונה לכיוון הטריטוריה שלנו. אנחנו מתכננים קצת את שאר היום. שוחים עוד קצת, משתוללים קצת, מתקפלים והולכים לכיוון המכונית.

אתם יודעים מה אני שונא? ובמה אני גרוע? בלהחליף מבגד-ים למכנסיים מתחת לפאקינג מגבת. באמת! כל פעם שאני מנסה לעשות את זה אני פשוט חוזר להיות ילד בן שלוש שלא יכול להכניס אצבע לאוזן בלי עזרה. ממש נכות. בלעע 2.

נו, חפיף. בסוף החלפתי. יצאנו מהים לכיוון סינמה סיטי. היו התלבטויות, אני ממש רציתי לראות משפחת הקיסרים - אבל בסוף נכנענו לשהם והלכנו לראות את מדגסקר. ת'אמת? די מעפן. מלא בדיחות שחוקות, שלא לדבר על זה שראיתי את זה מדובב. היו רגעים טובים, אבל בתכלס...

נו, טוב, את משפחת הקיסרים בפעם אחרת.

בכלל נכנסנו לסינמה סיטי כי אין מקום אחר שאתה יכול להכנס אליו בשעות הצהריים החמות ולשהות בו בלי לאבד תאים אפורים מהחום...

פנינו לכיוון המקום היקר ביותר באזור גוש דן (At least in my little world) - לונה פארק ת"א. לא בזבזנו זמן, קנינו שישה כרטיסים בכמות כסף שהיינו יכולים גם להוציא על השתלת כבד נוסף, ונכנסנו פנימה. איך שנכנסנו, כבר אני רואה פנים מוכרות. גלי, ממתא"ן. איזה כיף. אחר כך רואים גם מפורסמים. שלום אסייג, והגוץ הזה ששיחק בבת ים-ניו יורק, ושרית חדד עם מלאנטלפים צלמים שמצלמים איזה סרט שלה או משהו. סגרו בשבילה מתקן, זאתי. בלעע 3?

יו, איזה כיף היה. על כמה מתקנים הייתי. על האנקונדה שלוש פעמים, כל פעם עם אח אחר - פעם עם צחי, פעם עם גיל ופעם עם חמוטל. איך צרחתי. איזה כיף. והיה גם את הרקטות שהסתובבו ממש מהר, חזרתי להיות בן 8 ודמיינתי שאני מפציץ ספינות חלל אחרות... על הנדנדות הורדתי סנדלים, עצמתי עיניים ופרשתי ידיים ורגליים ודמיינתי שאני פיטר פן... ברכבת שדים דמיינתי איך אני כבר יוצא החוצה. היה גרוע ונשאר גרוע. חוץ מלעשות סיוטים לילדים בני 5 שאיכשהו עלו על זה, לא עושה שום דבר. בלעע 4.

אני חושב שסיימנו שמה בסביבות תשע וחצי. היה קטע מלחיץ עם המפתחות של האוטו, אבל זה סתם בגלל שכולנו חבורה של אסטרונאוטים. היה כיף. באמת ובתמים שהיה כיף.

משם פנינו לרמת השרון, וסגרנו את היום בשעת הלילה המאוחרת בהרמת גביע "לחיים", עם גלידה דרום-אמריקאית ענקית של FREDDO. אח, הנוסטלגיה... רום-צימוקים, הטעם האהוב, ושני הטעמים הכי טובים שלא תמצאו בשום מקום אחר - שוקולד-מנטה ומרשמלו...

כך סגרנו את יום הכיף והנוסטלגיה (כשאני והאחים שלי היינו קטנים, זה מה שהיינו עושים עם דודה שלי...), שעלה הון תועפות - אבל מה אני אגיד, חבר'ה - היה שווה את זה. ללא ספק.

אחר כך נסענו עם חמוטל לדירה שלה, היא ארגנה לנו מיטות והלכנו לישון בערך בחצות.

התעוררתי לפני משהו כמו 3/4 שעה כי היה לי חם ודביק בטירוף, וכי הייתי ממש צמא. ואז החלטתי, שאם אני כבר ער, ויש פה מחשב דלוק... אז למה לא? נדווח כבר עכשיו על היום שהיה לי.

בטח תיכף אני אחזור למיטה, אנסה לישון עוד קצת...

בוקר.