פרי-פרי בעונתו יחיה.

פתאום נזכרתי בסרט המופלא הזה.

מי שלא ראה אותו עדיין, מתבקש לרוץ לספריית הוידאו הקרובה ולצפות בו.

הוא מדבר על סיטואציות כל כך משעשעות שמאפיינות את הרוק המת של שנות ה-70 בארצות הברית... זה פשוט אחלה סרט. הוא מצחיק, הוא שנון, הוא חכם.

והכותרת שלו - "כמעט מפורסמים" - מעיד על החלומות האלה שיש לכל אחד מאיתנו, ולי בפרט; לגעת בתהילה, לקוות שחלק ממנה ידבק גם בך. חלומות אנושיים של נעורים.

חלומות שיתגשמו, אם ניקח את הצדדים הטובים שלהם. ולא את הצדדים הסיוטיים שלהם.

אני צריך לראות אותו שוב...

עריכה, 25 לפברואר 2006, אחרי קריאה נוספת: עכשיו אני יודע למה זה סרט כל כך מעולה. לא בגלל החלומות שאני רוצה שיתגשמו. אלא בגלל אשליית החלום של משהו שלא באמת קיים שם. הכל בולשיט, הכל זבל... נשאר רק לעשות אומנות.

אה, כן, ולהסתכל על אחד מ"הסרטים התקופתיים" הכי טובים שראיתי אי-פעם. כאילו, מהאמריקאים.