אתה שעדיין שם..
אתה שרק בגללו אי מחכה כ"כ לימי שישי, או לשעה 10 בלילה, כדי לשמוע כבר את הקול שלו.
אתה שכשאתה מגיע הביתה, אתה מנצל כל שניה פנויה במחשב כדי שכשאני אגיע יהיה לך זמן רק אלי...
שנותן לי תמיד לשתות נסטי, ומביא לי עוגיות ,שדואג תמיד שטעים לי ואני מבסוטה מכל ביס...
אתה זה שמלטף,שמחבק שעצוב, שאוהב, שמפנק...
אתה זה שבגללו אני שעות באמבטיה מתגנדרת ומתייפה, זה שבגללו יש לי בבית כל קרם גוף אפשרי..
אתה זה שאני כל כך אוהבת, שאני כ"כ מחכה לו שיחזור אלי, שתנשק אותי כמו שרק אתה יכול שתעביר בי צמרמורות כמו שרק אתה יודע..
אם רק היית יודע כמה אני מחכה לך פה..כמה אני מחכה שתבוא כבר.. שתהיה איתי, שנתאבל יחד על זה שסגרו את ערוץ האוכל...
בכל פעם שאני מדברת עלייך, אני רק מבינה יותר כמה אנחנו זוג מיוחד, כמה שאנחנו מתאימים, משלימים אחד את השני...
ולא אכפת לי הקיטשיות, אני רק רוצה, שתקרא את הפוסט הזה ביום רביעי בערב...
או שלפחות ביום ראשון... אני רוצה את השבוע הזה להיות איתך, להשלים את כל מה שהפסדנו.. ללכת לקנות אייס קפה באמצע הלילה כי נורא נורא בא לנו, או ללכת למקס ברנר ואז להבטיח אחד לשני שלא נגיע לשם שוב יותר בחיים, להיכנס לחנויות מוזרות ולהתלהב מכל חטיף שכתוב עליו באנגלית ואין אותו לאף אחד ורק אנחנו גילינו אותו!!!
אדי שלי,
אני אוהבת אותך! אני גאה בך על כל הדרך שעבר ועדיין עובר... אני תמיד ידעתי שאתה תצליח, שאתה תעשה הכל כדי להשיג את מה שאתה רוצה.. ואין אדם שיותר ראוי לסיכה הזו יותר ממך.
אני אוהבת אותך, אני עדיין מחכה לך, ואני מתפללת שתחזור השבוע.. ותקרא את הפוסט הזה כשאני אחכה לך בחדר.
בהצלחה בהמשך נסיך שלי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
