מה הייתי עושה כדי לקבל אותו בחזרה...
למרות שלא רע לי בבסיס, ואפילו דיי נחמד, ואני אוהבת את אמא רש"צ שלי ואת אמא רש"צ של מור ואת מור עצמה.. ואפילו הם כבר מקבלות את זה שאני עושה רק בלאגן ומזבלה חיריה...
אבל, בא לי פסטיבלים, וים ובריכה, ולונפארק,ללכת להסתובב, ללכת לעבוד, קניון קניון קניון, ללכת לאדי מתי שרק בא לי, ולהיפגש כבר עם החברות שלי שוגרות את החיים שלהם בבסיסי צה"ל המפוקפקים.
אני חייבת להתבגר כבר.
אני עדיים לא מוכנה לזה, אני עוד ילדה. ילדה קטנה וחמודה. שאוהבת ורוג'.
ועכשיו, בכלל כבר אי אפשר לקחת יותר חופשים עד להודעה חדשה, וזה עוד יותר מפחיד אותי.. והרסו לי כ"כ הרבה תיכנונים על הרגילה הזאת..
ואני רוצה שתחזור.. ושלא תהיה עצוב.. שאני אוכל לחבק אותך חזק ולהגיד לך שכלום בעולם לא יכול עליך.. אתה הכי חזק מכולם.. תחזור אלי כבר...
מחר יש לנו יום ספורט בוינגייט, נו באמתתתתתתתתתתתתתתתת! אני נראת כמו מישי שעושה ספורט!?!?!?
ועוד רצו שאני אהיה בנבחרת של הכדורסל ורצתי אצתי למפקדת שלי עם הבעה של -אה-מה-המצבבבב!?-
והסברתי שאני בקושי עולה את המדרגות שיש לנו בבסיס!@#! ודחיל דינאקקקק
אז ויתרו לי.
ואני אלך ואשחה לי כל היום בבריכה של וינגייט עד שהם יחליטו לחזור הביתה.
ואני אסע משם לטבריה. כי ככה זה בחיים.
טוב נו, יהיה טוב.
טז.
אה.. וצבעתי את השיער, ועכשיו אני יפה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
