| |
מלחמת הקיום הפרטית שלי
|
| 10/2006
 חזרה לשגרה איך החיים יכולים להיות כל כך יפים וכל כך עצובים באותו הזמן? יש כל כך הרבה יופי בעולם אבל מאז שאני לבד כבר קשה לי לראות את העולם ביופיו. נשאר לי רק הניסיון לשמור את הראש מעל המים ולשאר הדברים כבר אין לי כוחות. רק התחלתי ללמוד וכבר הזנחתי את הלימודים, רציתי למצוא אהבה וכבר אין לי כוחות לחפש. זה נשמע מטומטם ואולי זה באמת ככה, אבל פשוט הסוללה שלי ריקה. אני מתחיל לפחד מאוד מהחורף. אם המצב ככה עכשיו מה יהיה בהמשך. כל כך חסר לי מגע אנושי אוהב. אין לי דרישות מיוחדות רק חיבוק מתחת לפוך
| |
עבודה לימודים ובדידות כל כך עמוקה...
| |
מחלה קשה עם דמעות בעיני ובדידות בליבי ישבתי במכבסה
ראיתי טיפות ברקים ומכונות והדמעות רצו לפרוץ אבל לא נתתי להם לגלוש
הדמעות כבר זולגות והבדידות כולה אופפת וקולות מהרחוב מזכירים שיש עולם
חכמים ממני כבר אמרו בדידות היא מחלת המאה ורבים חולים במחלה גם כשהם לא לבד
אז למה כשפוגשים מישהי בודדה ההגנות שלה לא מאפשרים לה לראות שיחד העולם יפה יותר
לא רוצה להפוך לגוש אבן חסר רגש וזאת מלחמה קשה
| |
דייט מוצלח למרות ואולי בגלל שבדרך כלל אני כותב רק כשרע לי, החלטתי להכריח את עצמי לכתוב גם כשטוב אז היה דייט מוצלח אתמול בערב עם בחורה מתוקה. נפגשנו בפאב/מסעדה בטיילת, אני אכלתי היא שתתה, דיברנו, התהלכנו לאורך החוף והתנשקנו. הייתה תשוקה באויר כמו שהרבה זמן לא הרגשתי. היה קסום וחזרה לי ההתרגשות שהייתה פעם מזמן... התרגשות כמו של ילד. כולי תקווה שלמרות שאני כבר לא ממש ילד ההרגשה הזאת לא תעבור או לפחות לא מהר מדי. לפעמים אני רוצה להיות תמים. כולי תקווה שההמשך יהיה טוב לפחות כמו ההתחלה.
| |
פגישה שכזאת היא יפה אני לחוץ היא רוצה ידידות אני יותר חבל שלא הסתדר
סרטים משונים יורדים ועולים נעלמים בשקט מאיפה שבאו
ואני נשאר אני הולך עם מה שאני מאמין לא יותר לא פחות אמנם זה בודד לעיתים אבל לפחות יש לי אותי
| |
לדף הבא
דפים:
|