| |
מלחמת הקיום הפרטית שלי
|
| 12/2006
הייתי רוצה לחבק אותך חזק כמו פעם ולהגיד לך תודה. היית הדבר הטוב ביותר שקרה לי. זה נגמר כמו כל דבר טוב ונכנס לשגרה. הייתי רוצה לחשוב שזה לא יקרה במערכת היחסים הרצינית הבאה שתהיה לי אבל זה לא נכון. תמיד מגיעים לשלב השגרה והמובן מאליו. לא יכלתי להשלים עם זה אז וקשה לי להשלים עם זה גם עכשיו אבל זוהי המציאות. ניסיתי לחפש מישהי אחרת ותמיד המחשבה הזאת, שזה ימאס, מפריעה לי ואני מוותר מראש. כבר כמה שבועות שלא יצאתי עם אף אחת ונראה לי שהיאוש השתלט עלי. התייאשתי מעצמי ומנקודת המבט הפסימית שלי על העולם.
כבר המון זמן שלא ראיתי תמונה שלך והאמת שזה בגלל שאני מפחד ולא ברור לי ממה.
המסלול שבו אני נמצא יוביל להתרסקות במוקדם או במאוחר ולא ברור איך אפשר לשנות את זה או אם צריך בכלל. דיברתי עם ידידה על גורל לפני כמה ימים. התווכחתי והסברתי שזה לא יכול להיות נכון אבל אולי זה רק כי קשה לי להשלים עם הגורל שנקבע לי. העולם מכיל כל כך הרבה כאב ובדידות ואין מה לעשות כדי לשנות את זה. FUCK
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
