אתמול הרגשתי איך האדרנלין סוחף אותי
לי כבר די חם עכשיו
ובא לי להצביע על היום ולומר
טוב לי עכשיו, אז למי אכפת מכל השאר...
אני חיה כאן ועכשיו,
ולא ברור לי, אפילו לא קצת, מה יהיה
כל זה לא עוצר אותי מלחשב את העתיד במחשבון
אני חיה כאן ועכשיו
אחרי שעבר די הרבה זמן מאז
אבל זה לא עוצר אותי מלהביט אחורה .
למרות זאת אני כבר די שמחה
כי בפעם הראשונה מאז אני מזכירה לי את עצמי.
עכשיו כשאני באה להגיד שדי טוב לי
אני משתתקת
שזה לא פתאום ילך ממני...
וזה לא שאני פחות אופטימית מפעם
זה לא שאני יותר מציאותית
אני פשוט זקוקה לבטחון הזה שוב
הלוואי שהוא כאן.
בארוחת יום שישי אני מסתכלת עלינו
ופתאום אני מתמלאה בזה
תמיד יחכו לי, תמיד יש לאן לחזור
ובא לי לתפוס אותו ולהגיד לו
אל תהיה עצוב, נכון שזה קשה,
אבל תמיד תיכנס לבית מלא
תמיד יהיה מישהו שיחייך לקראתך
זה שווה את הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
