פצעים ונשיקות
"בתוך תוכי עמוק בפנים תוכל למצוא דברים קטנים"... |
| 12/2008
סקרנות
בשעת לילה מאוחרת מתגנבות להן המחשבות, צצים הפחדים
הספקות לא קיימים ברור לי בדיוק מה אני צריכה לעשות
אבל הגעגועים, הגעגועים...
כבר מעכשיו אוכלים אותי.
אני מנסה לדמיין לעצמי מה מרגישים כשיושבים במטוס, מחכים להמראה
בידיעה שאתה טס לקצה השני של העולם, שעכשיו 5 חודשים לא תהיה כאן,
ולא תראה כל כך הרבה אנשים אהובים...
יש לי מזל.
הכל הכל הסתדר כנגד כל הסיכויים וכל התכניות
כאילו קורא לי לבוא ואני לא צריכה לעשות דבר.
אני כל כך רוצה את זה וכבר כל כך מתחשק לי
כל בוקר כשאני קמה ב6:30 אני חושבת על החופש הארוך שמחכה לי
על כל הדברים המגניבים שאעשה,
על כל האנשים שאפגוש ...
אני אמות מגעגועים לאמא ואבא.
שנה אחורה, אם הייתי טסה, היה לי הרבה יותר קל מהבחינה הזו
שנה אחורה, כשהסתכלתי קדימה, לא הייתי מדמיינת איך כל החלקים יתחברו לפאזל מושלם.
שנה אחורה, שנה קשה, ומה שלמדתי ממנה- הכיוון הנכון מגיע בזמן שלו.
ומה עוד למדתי- משברים מאחדים.
המשבר שעברנו כולנו יחד ליכד אותנו כל כך עד שכל כך קשה לי לעזוב,
רק מהמחשבה על זה עולות לי דמעות לעיניים.
אני מרגישה שאני כל כך עצמאית, ויחד עם זאת כל כך תלותית
כי ההורים שלי, ואחותי, הם צורך בשבילי- צורך רגשי עצום
פשוט ממלאים אותי ומרגשים אותי וגורמים לי לאהוב כל כך הרבה...
אני כל כך מתרגשת ממחוות קטנות.
מחווה קטנה שעושים בשבילי כשחושבים שאני לא יודעת או לא מרגישה
כשאני נרדמת בסלון ואבא שלי עובר ונותן לי חיבוק ומסדר את השמיכה
זה בערך הדבר שהכי מרגש אותי בעולם.
כן, אני הכי רגשנית שיש, את זה אני כבר יודעת.
הגעתי לשלב מסויים, לנקודה בה כל כך טוב לי עם איך שהחיים שלי נראים
עם כל מה ומי שיש לי, על איך שאני מרגישה עם עצמי
ויש בי, יש בי קצת פחד לאבד את זה.
זה פחד, לא ספקות, אני מאושרת מהבחירה שעשיתי ומחכה לזה הכי בעולם
אבל- אני קצת מפחדת שיקרה לי משהו כשאני בשיא.
אלה סתם מחשבות כי אני הולכת אל הלא נודע
וכי פתחתי את הטפסים של הביטוח וראיתי את המשפט "הטסת גופה לארץ"
באמת שזה סתם, אבל מחושבת שכמותי, חייבת לחשוב על כל דבר ולא לנוח לדקה.
אני מרגישה כאילו אני מתגייסת,
בהתייעצויות שלפני, בהתרגשות, בפרידה, ב-ללכת אל הלא נודע
והסקרנות לדעת איך זה יהיה ...
הסקרנות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: