אחרי שינה ערבה ומתוקה... אפשר קצת לספר...

ביום ראשון בבוקר יצאנו לגדנ"ע בצפון, על הכרמל. איך שהגענו לשם הראו לנו מה זה צבא אמיתי, עם "הקשב המפקדת" (כן... הרוב שם היו מפקדות) וכל מיני תרגילי סדר, ועמידות "הקשב" שמרוב שעשינו אותם כבר התרגלתי אליהם...

קיצור, עשו לנו מסע לילי די נחמד, ואחר כך מסדר קבלת דרגות... (הדרגות שלנו היו עשויות מניילון צבעוני, לנו צבע כחול, ולמחלקה 3 - צבע אדום). אחר כך כיבוי אורות, ומפקדות נזעמות שנכנסות לחדר אחרי כל רעש שאנחנו עושים...

ביום השני התחיל העניין באמת, עם כמה שיעורי נשק, שהסבירו לנו איך לירות נכון, ואיך לתפעל רובה M16, כמו לחיילים קרביים אמיתיים, בטירונות. עוד משהו שגרם לנו להרגיש בטירונות, אלה שכיבות השמיכה שהכריחו אותנו לעשות, אחרי כל איחור או התחצפות או מה-שזה-לא-יהיה, בסוף יצא שהצוות שלנו היה אלוף שכיבות השמיכה, כי לפי החישובים שלי, עשינו יותר מ- 100...

אבל בכללי היה לנו צוות נהדר, צוות מספר 5, מחלקה 1, שאיכשהו יצא שהיו בו נציגים מכל 9 הכיתות בשכבה שלנו. והאווירה הייתה פשוט נהדרת, עם כל הסדר, והמשמעת, וכל הפקודות וקריאות "כן המפקד" שנשמעו מכל עבר... כל זה גרם לי להתגעגע לזה ממש... וממש הצטערתי לחזור לפה, לשגרה, לבצפר, ליאכס הזה...

קיצור נחזור לגדנ"ע... ביום השלישי, יצאנו ליום שדאות, בדיוק כמו אצל הטירונים. התאמנו בזחילות, הסתוות (הכריחו אותנו להימרח בבוץ וכל זה...), פזצט"ה וחלק מזה גם עם נשק, ואחר כך גם אימונים מסכמים לקראת המטווח למחרת. בארוחת הצהריים שגם הייתה בשטח, נתנו לנו בין השאר את הלוף הידוע לשמצה, שמשום מה אני דווקא אהבתי אותו...

למחרת בבוקר היה לנו את המטווח, אחרי שמזג האוויר התקלקל במהלך הלילה, והתחיל לרדת גשם. היו אמורים לתת לכל אחד 11 כדורים, אבל משום מה לי יצא 7, וכל כמה שלא אמרו לי שלא ספרתי נכון, עדיין אני בטוח בזה ששכחו לשים לי...

דווקא אחוז הפגיעה שלי היה לא רע בהשוואה להרבה אנשים, 4 מתוך 11 (שאצלי זה בכלל היה 4 מ- 7), אבל גם ככה צלף אני לא אהיה, אז מה שפגעתי סביר למדי...

אחרי המטווח היו לנו כמה שיעורים נחמדים למדי, שאין לי כוח לפרט עליהם, ואחר כך הייתה לצוות שלנו תורנות מטבח, שאפילו שהיה שם די נחמד, עדיין היה מתיש כל כך, שהחלטתי אחת ולתמיד, שלא משנה מה יהיה, ג'ובניק מטבח אני לא הולך להיות...

אתמול בבוקר, מזג האוויר היה נורא לגמרי, כך שרוב הזמן נשארנו בחדרים שלנו, ואפילו את ארוחת הבוקר אכלנו כל הצוות בחדר שלנו. ב- 1 סוף סוף נסענו הביתה...

והיום בבוקר התחלתי להתגעגע ברצינות לצבא, ששם הכל הולך על זמן, ומספיקים פי אלף יותר ממה שאני אספיק אי פעם בבית או בכל מקום אחר...

כל כך חבל לחזור לפה אחרי ש- 5 ימים מרגישים לגמרי בעולם אחר, מבודד, עם סדר אחר. אפילו שהיינו שם עם כל השכבה, עדיין, לא היה אפילו זמן להיזכר בבצפר, וזה מה שטוב...

זהו... תם ונשלם.

נ.ב. דווקא השבוע הזה גרם לי להחליט כנראה סופית, מה אני הולך לעשות בצבא. וזה ההפך הגמור לכל מה שעברנו ולמדנו בו.

יום טוב וסופשבוע נעים!