הרבה קרה בתקופה האחרונה,ועם זאת כלום.דברים שנראים משניים ביותר ביחס לעובדה ששום דבר מעניין באמת לא קורה בחיי.אני שוב נשאבת למעגל הזה..לשיגרה הזו של עבודה,עבודה,עבודה.הייתי רוצה לנחם את עצמי ולהגיד שזו אני-מתמסרת לכל מה שאני עושה,אבל אני מודה באמת וזו רחוקה מלהיות היא.אז העבודה נחמדה.אני מכירה אנשים חדשים..שוטפת את עיניי עם סלקטורים חתיכים ואירופאים בהירים<ושאף אחד לא יסקול אותי באבנים-ביניהם גם הרבה גרמנים:\>על בסיס יומי.לא מתלוננת,אף על פי שהעבודה הזו תופסת את מלוא זמני.ומזה שבועיים שלא התראיתי עם רוב מחבריי..אני וקרנפי שוב נכנסו למה שנראה כנתק הכי רציני שלנו..והאמת היא שהכל התחיל ביום הולדתי..שעליו בכלל לא סיפרתי..וזה כי הוא באמתלא היה כזה מעניין.

בעקבות אירועי יום הולדתי <שאותם לא נזכיר>החלטתי לנתק קשר עם אדישי.נתק שהחזיק בדיוק שבוע.הייתה לנו שיחת הבהרה טעונה וארוכה אך לפחות היא נשאה פרי.הגענו למסקנות ורגשות ששנינו הטמענו.מדהים כמה טוב הוא מכיר אותי..איך הוא יודע תמיד מה אני חושבת גם בלי שאומר מילה.שהוא תמיד מצליח לקרוא את האמת שלי כשהיא מסתתרת בין השורות.

אני מקווה שמפה המצב ישתפר..אף על פי שאני חושבת שיתכן שבאיזשהו מקום כל התרחקות שלנו אחד מהשניה..שוב ושוב גרמו לידידות הזו לחדול להיות מה שהייתה.אבל אני אופטימית..

קרנפי סיפר לי שמישהו שקורא אצלי נכנס לאיסיקיו שלו ונזף בו על היחס שלו כלפיי..מי מכם זה היה??

זה מוזר אבל פתאום יש לי תחושת געגוע ופיספוס עם "ג'יגולו"..הוא היה מושלם בשבילי..הייתה לו את הגישה הנכונה..המראה..המגע..ולבסוף..הוא רצה לבגוד בי עם חברה שלי.אולי זה מטורף מצידי לחשוב עליו כעל פיספוס..אבל באיזשהו מקום השאננות שלי..שחיכיתי שהוא ייזום בלבד..כל הבישי מזל שהיו לנו כשניסינו להיפגש..דברים שבוודאי גרמו לו לוותר עליי.. אבל זה עדיין לא מפריע לי להביט לאחור ולהרגיש את אותה המתיקות של הרגע..איך שהוא עטף אותי כשרעדתי מקור..נישק אותי ועצר לרגע רק בשביל לחבק..לאחוז..לחש לי באוזן שהוא נמשך אליי ושהוא לא רוצה שזה יגמר..במבט לאחור הכל נראה כמו במין חלום מתקתק..משהו שמעולם לא קרה..וכל כך הייתי רוצה שיקרה..שוב.