אם אני לא טועה זה היה בקיץ 94
הייתי חייל
קיבלתי רגילה
נסעתי לאילת
עם אלון, גיא ואסף
נסענו יחד למלון ספורט
בפעם הראשונה רק ארבעתנו, בלי הורים (אנחנו שני זוגות של אחים שהם בני דודות)
חמישה ימים של טירוף
אבל על הנופש עצמו אספר בפעם אחרת
הפעם אני רוצה להתמקד בכינרת
כינרת היתה אחת הבנות בצוות הבידור של המלון
מהבחורות האלה שאני מתאהב בהן בשנייה
השתתפנו בכל פעילות של צוות הבידור
ואני פשוט לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים
לא היה לי סיכוי
אבל הייתי תמים מדי בשביל להבין את זה אז
חודשיים אחרי, חזרנו שוב לאותו מלון
אותו צוות בידור
אותה כינרת
היינו ממש פעילים בזמן הנופש שם
אז היה לנו קשר עם צוות הבידור
צחקנו מלא
רק שכמובן המשמעות של זה בשבילי
היתה שונה מהמשמעות של זה בשביל הצוות
בטח בשביל כינרת
ואז גם הנופש השני נגמר
וחזרתי לצבא
אמא שלי, כמו אמא שלי
שמעה את הסיפורים
ויצא (באמת במקרה) שהיא נסעה לאילת עם אחותה (אמא של הצמד השני)
אז היא החליטה שהיא הולכת למלון ספורט
ומדברת עם כינרת
היא חזרה עם הטלפון שלה על חתיכת מעטפה של המלון
התקשרתי
היא סיפרה שנתנה את הטלפון כי לא היה לה נעים
אבל יש לה חבר
והוסיפה בנחמדות שכמובן אפשר לדבר על דברים אחרים
מבחינתי זה הספיק כדי שאנסה להתקשר עוד פעם או פעמיים
תשובה לא היתה
כמה חודשים אח"כ יצא שהייתי במלון המלך שלמה, ליד מלון ספורט
עם אבא שלי ואח שלי
החלטתי לנצל איזו הפוגה של צהרים כדי לקפוץ להגיד שלום במלון ספורט
עד כדי כך הייתי פתטי
הספקתי להגיד לה שלום
ואז כגיבוי וכדי להיפטר ממני בצורה נחמדה היא שלחה מישהו מהבנים בצוות לדבר איתי
הוא העסיק אותי מספיק זמן
אח שלי הגיע לבדוק מה קורה
והלכנו משם
בחודשים שאחרי היא היתה תקועה לי בראש
והשיר הזה ליווה את המחשבות
אני זוכר מקרים שהייתי משחק כדורגל בימי שישי,
בזמן שהייתי בחוץ, במקום לשבת עם שאר החברים שהיו בחוץ
התבודדתי באיזו פינה
אני, המחשבות והשיר בביצוע של אורי פיינמן
כמה שנים קדימה
שנת 96
אני יורד לעבוד באילת
במלון ספורט
כנרת כבר לא עבדה שם כמובן
אבל על לוח המודעות מחוץ לחדר האוכל של העובדים
הית התמונה אחת
שבה היא הופיעה
מצאתי את עצמי עומד ובוהה בה כמה פעמים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נשמה תוהה