שלום שלום. מה עובר על המדפסת שלי?!?!?! תדפיסי כבר מדפסת טיפשה!
אני מדפיסה עבודה על מרטין לות'ר קינג, מנהיג השחורים. זה ממש מעניין.
אני פותחת עכשיו שקית ענקית של תפוצ'יפס קראנץ', התמכרתי!
ואוו.... אני כבר יותר משעה כותבת את הפוסט זהז... התחלתי לכתוב ואז באמצע הלכתי לעשות שיעורי בית בהיסטוריה ואז חזרתי ומחקתי את כל מה שהתחלתי, זה פשוט לא הייתי אני... זה היה הנעם המעצבנת והדכואונית.
אחרי זה התחלתי תכתוב ובקטע של "אני פותחת עכשיו שקית של תפוצ'יפס קראנץ'" הלכתי לסדר אתהשולחת שלי, אבל יסודי, כללל דברים לזבל.
אמא שלי שמחה. חהחה! אני אוהבת אותה! היא באה אליי עכשיו עם מלא בגדים ביד ואמרת לי "תריחי, תריחי, תרגישי, תרגישי!" זה היה חם, זה יצא מהמייבש!
הא!הא! שיפצו לי א החדר! יש לי חדר וגלריה קטנה, אז חצי מהגלריה נתנו לאחותי וחצי לי, שמו קיר ושמו לי מזרון זוגי שמכסה את כל החדר ואת הטלוויזהיה. זה כיף. החדר שלי למטה נראה הרבה יותר גדול עכשיו, זה מוזר כי בס"כ הוצאתי את המיטה ושיניתי את מיקום השידה, התופים והארון!
שמירת הקטע האחרון לא הצליחה?
מה זה?!?!? אני מפחדת להסתכל כדי שזה לא יימחק לי את הפוסט...
שוב הלכתי, שוב חזרתי. אמא רצתה שאני אמדוד המון חולשות וסוודרים של דור. זה מתחיל להיות מוזר, אני לא לובשת כבר דברים שלי.
אוף. גיליתי עכשיו שהסווצ'רט החום הכהה שאני אוהבת נעלם. באסה.
נראה לי שזה הפוסט הכי ארוך שכתבתי בחיים שלי. אני עצלנית. מילאתי את הרשימות ושמתי כותרת חדשה של שירים שכתבתי את מוזמנים להכנס ולראות.
ואוו, זה היה פוסט אמיתי, זה היה פוסט שאני כתבתי, נעם השמחה והצוהלת שכל הזמן מדברת, שלובשת בגדים גדולים של בנים מאקס בוי, שעוד מעט בת 13!!!! שמתופפת ואוהבת את החיים.
אנא, הגיבו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
