another brick in the wall

בגלל השעמום החלטתי לכתוב פוסט, ושמח לשם שינוי. נראה לי שאנשים שנכנסים לי לבלוג בלי להכיר אותי (אם יש כאלה...) חושבים שאני פריקית בלקרית קשוחה ועצובה. לא, אני לא! וחברותיי אפילו יעדו על כך שהם בקושי רואות אותי ללא חיוך גדול על פניי. אבל בבלוג אני כותבת את מה שאני לא מראה, את הרגשות הרעים.

הפי הפי ג'וי ג'וי.

האהא! אני סלב! לפני שנה כתבנו בשעור ספרות שירים על השלום והמורה אמרה ש2 השירים הכי טובים יופיעו (ויתורגמו) בספר איטלקי משובח. אני נבחרתי. אבל זה חרא שיר:

שיר על השלום.

השמש בצבצה מבעד לעננים

ופרפרים החלו מתעופפים

לתוך השמיים הגדולים והכחולים...

הים חלק, העננים לבנים,

וכל האנשים עומדים ומחייכים,

כי היום, היום זה היום,

שבו הודיעו על השלום.

הנה הוא בא, השלום הגדול.

הסתכלתי למעלה וראיתי יונה,

בפיה עלה זית היה,

ואז פתאום, היא נעלמה.

רוח חזקה באה והעיפה כל...

אבל כלום לא הפריע לו לבוא היום,

לשלום.

אני דווקא לא ממש אוהבת אותו. לא יודעת.

ואוו כתבתי את זה מזמן.

יש בספר גם את התרגום לאיטלקית אבל אני מתעצלת לכתוב. דעתכם?