My own place of misery

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=131911&blogcode=5600482

יותר משנה עברה ואני במצב זהה לחלוטין, רק הפעם עם נואשות ששנה יכולה לעשות.

לכן, אם יש לך כוס, ומצידי שלא יהיה אפילו מגולח, כל עוד מדובר בכוס, נא ליצור קשר!

(נ"ב, אני בכלל לא שטחי, אין לי בעיה לזיין [ל]בנות גם במוח :P)

ברוח הנוסטלגיה המדהימה שהציפה אותי השבוע נזכרתי בכיתה י',

מזג האויר הזכיר לי את הפעמים שהיינו הולכים לגני יער כשהתבטלו שיעורים, או כשהיו לנו שלוש שעות חופשיות בימי שני..

וואי פאק..

איך אני מתגעגע..לרובלאטיקה [כשאני רואה שישיסטים שנשארים עד מאוחר בימים האחרונים זה פשוט צובט לי את הלב, אפילו שזה היה די נטל ומעצבן]

ודי עם הפוסי שיט, נעבור לחומר האיכותי יותר!

תמונות קשות חלקית!

אליק מרגיש בבית [בסופר]:

אליק מרגיש בבית 2 [הפעם בבית סבתא - בכלא]:

ילדים כשאתם רואים את אליק תצעקו "הינה הוא יא חתיחת מקסיקנית שמנה לא מפותחת שלא יודעת אנגלית!"

ובכן, פה אליק שכח משהו ולא מצא אותו..

ועד כאן החלק התיאורתי של החוויה ועכשיו נעבור למספר סרטי איכות.

פה אני מדגים איך מתאמנים בחמאס, או משהו כזה:

פה אליק מנסה גם וקצת נתקע בהתחלה:

ופה אליק מנסה את התרגיל הקשה ביותר בכל המסלול - המגלשה, שימו לב לעבודה הקשה ולמיומנות!

ולסיכום ילדים,

החיים חרא, והולכים ומזדקנים, בקרוב אני אשב עם קוצב לב ומכונת הנשמה בבית אבות,

אני זוכר לפני שנים את הפארק הזה שהוא עוד היה רק חדש וכל הבתים מסביב היו ריקים, והיום הגעגוע לעבר פשוט אוכל אותי מבפנים.

כוסעמק.