רבותי, ההסטוריה חוזרת!
טוב, לא בדיוק... אבל דמויות קטנות ושוליות מהעמודים החצי מחוקים של העבר שלי חוזרים לתקוף
ובמערכה הזאת התפקיד שלהם אולי יותר שולי, אך עם זאת משאיר אותם בתמונה.
האקספוזיציה כבר נפרסת על 14 שנים וממשיכה להיכתב, לקראת השנה ה-15, והפואנטה עדין לא הגיע.
מוטיב הטמטום חוזר ומכה כל כמה עמודים ואיתו בנאליות צביעות והכחשה. מה המשמעות שלהם? עוד לא הצלחתי להבין...
ואני ממשיך לצוד אחר נקודת המפנה..וכשהיא תגיע אולי הטרגדיה הצינית מלאת הסרקזם תהפוך לרומן דביק ומשעמם, ועם זאת פחות מלנכולי.
וכן, כנראה ששיעורי ספרות עוזרים לאנשים להבין את החיים, או לפחות את ההתחלה שלהם, או סתם לעורר אותם ולנסות להזכיר להם שאהבה היא זמנית. כנראה שגם שולית, אבל את זה לא שמעתם ממני, מה אני כבר מבין בתור נער מתבגר בתול שמעולם לא היה במערכת יחסים, אם ככה קוראים לזה?
ביד ימין נמצא במרכז קו החיים, ושפיץ קטע לי אותו בדיוק באמצע.
זה אומר שיש לי סיכוי למות מחוד של עיפרון באמצע החיים? רמז מטרים כנראה...
אבל מצד שני מעליו לכוון צד ימין יש קו שאמור להיות קו האהבה וכולל בתוכו 3 קוים גדולים ואחד ארוך וגדול במיוחד.
אז זה יקרה לפני או אחרי ששפיץ ידרוס אותי?
אכן, קריאה בכף היד זה טיפשי,
כל-כך ברור שכל המסקנות האלה לא נכונות בעליל.
יש לי יום הולדת עוד חודשיים בדיוק, וכבר יש לי רעיון למתנה.
רק שאותה, אי אפשר לקנות בכסף..
או לקנות בכלל עם האישיות הטיפשית שלי וגם המראה החיצוני...
בנתיים אני מבקש רק דבר אחד שנראה לי לפעמים חשוב יותר, לפעמים פחות, אבל הוא תמיד יוכיח את עצמו כמשתלם ואפשרי.
הרי לימודים עדיפים על אהבה, מה לא?
כנראה שהשלמתי עם גורלי..
או שרק התבלבלתי איתו יותר..
רגע, ממתי אני מאמין בגורל?
כנראה מאז שהבנתי שרוב הדברים בעולם בלתי אפשריים...
קולי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
