My own place of misery

הטעם הזה, הטעם המזעזע הזה בפה.

שוב פעם טעם ההחמצה. טעם הכישלון.

למה אני לא עולה על טעויות כשאני עושה אותן? או לפני שאני עושה אותן?

למה אני חייב להרגיש את הטעם הזה? הטעם נוראי והמר הזה תמיד?

ומתה לה שיבתה, ומתו להם עוד שניות,שעות, ימים, חודשים.

ואת הטעיות אני עשיתי, והרגשתי שמשהו לא נכון.

"אני את שלי עשיתי, עכשיו הכל תלוי בך.." - כבר שמעתי את זה ולא פעם..וזה מהדהד בראש.

והצמרמורת הזאת והפחד..

פאק, אני צריך חיים.