אני זוכר הרבה פעמים שהייתי בת"א..
אך הפעם הזאת הייתה מהנה במיוחד, אולי בגלל ההפסקה הארוכה
או סתם, בגלל מזג האוויר.
בכל אופן, תל אביבסקית, עירי האהובה לנצח נישאר.
3> (מאיפה הסימן הזה הגיע לפה??)
וקצת על מה שהיה:
רכבת-שהזכירה את השואה.
תור עצום של אנשים לבית הקולנוע, שחסמו את המעבר,בגלל כרטיסים חינם-שהזכיר קצת את השואה.
הרבה וואנאביז ואינדיסטריאל פריקס-שהזכירו את השואה, לפחות בנושאי השיחה שלהם.
הגענו - אני ואליק, וישבנו על הגג וחיכינו שעות, גולן סוף סוף בא נטשתי את אליק והלכתי איתו לדיזי,
נכנסתי לאוזן וקניתי דיסק מעולה של להקה ישראלית,
שדי מתה עכשיו, אז קנו דיסקים שלהם ותחזירו אותם לחיים, הם ממש טובים P:
Asgaut - village
לאחר מכן,שמענו הטפות מוסר מוזיקליות מפי המוכר המוזר עם המבטא הלא ברור מUFO
ואז מעבר מהיר אל תומר,
ששם ביקשנו הדרכה לפונגו בשביל להדפיס חולצות לנין...
המוכר שבקושי דובר עברית ניסה להסביר לי איך מגיעים
עד שהתחיל לנער אותי בכל כוחו ולהסביר לי איפה לפנות ואיפה לא.
הגענו למטאל שופ,
ראינו, דפדפנו וביקשנו הכוונה שאשכרה אפשר להבין והלכנו לנו לפונגו.
הגענו לפונגו,
ואז הדפסנו את חולצת לנין, הו כה! לנין לנין! פאפא לנין!
בזמן ההדפסה עמדה לידינו קשישה,
שהביטה בחולצה המודפסת ואמרה אימרה שתיחרט בזכרוני:
"וואו לנין, כמה מהפכני!"
אחת היציאות החזקות של הזמן האחרון.
יצאנו משם לבשתי עלי את החולצה והסתובבתי איתה.
הגענו לדיזי שוב,
עצרנו בכלי זמר ושרפנו זמן בלנסות למצוא חשמלית איכותית ולנגן עליה,
כי לי אין תקציב לאחת עדיין.
משם רצנו למקדונלדס
ששם קניתי אוכל ומשם רצנו לתחנת הרכבת של עזריאלי.
בעודי אוכל ממש מהר את ההמבורגר תוך כדאי הליכה (כמעט ריצה) בחולצת הלנין שלי
ורוסים שמביטים אלי ומחייכים.
שבתי הביתה, ושמעתי את Village,
אין מה להגיד שווה הרבה יותר מה-35 ש"ח ששילמתי עליו.
עד כאן, ונקנח בתמונה מהפכנית (שלי :\):
בבלוג זה
בכל הבלוגים
