My own place of misery

סוף השבוע האחרון הזכיר לי כמה דברים שפרחו מזיכרוני,

ולצערי אנשים אחרים חוזרים להזכיר לי דווקא אחרי שכבר נזכרתי.

לראות את השמש שוקעת מהגבהה ההיא

שאני חוצה אותה מדי יום עם הכלב שלי.

לראות את המגדלים התל אביבים מסתירים אותה.

ואז רכבת שנכנסת לתחנה ונוסעת למקום שקיעתה של השמש.

ורק..אם רק..הייתה שם כתף שהייתי יכול לתפוס בידי ולחבק.