מכירים את זה שתופסים קצת פער בלימודים ואין, פשוט אין כוח להמשיך הלאה, ללמוד הרבה לצמצם?

אז אני כרגע במצב כזה. מבריזה חופשי ולא ממש לומדת בבית. אחרי שבוע ירח דבש שדפקנו לנו בתחילת הסמסטר פתחתי פער שרק גדל וגדל. מה לעשות שיש לי את הבטחון שאכשהו עד הבחינה זה יעבור, או ליתר דיוק - איכשהו את הבחינה הזאת נעבור 

אחרי 3 שנים של לימודים עיונים, זה הקורס האחרון וכבר די נמאס. זה גם בעצם המבחן האחרון בכתב שיהיה לנו עד סוף שנה ה'-ו' (אז מתחילה חגיגת מבחני גמר) ואני פשוט כבר רוצה לצאת מהספרים ולהגיע למחלקות. מה שאנחנו לומדים עכשיו זה קורס חשוב שמסכם הרבה מהחומר שלמדנו, ואני פשוט מתעצבנת על העובדה שחצי מזה כבר למדנו בשנים קודמות ואני הספקתי לשכוח. זה ההבדל בין לימודים עיוניים למעשיים - אני זוכרת שכשלמדנו אנדוקרינולוגיה (שממנה אני זוכרת מעט מאוד) עשו לנו יום מעשי בבית חולים. הביאו חולים שכל אחד סיפר מה יש, מבלי להגיד מה המחלה ואנחנו היינו צריכים לגלות. עד היום אני זוכרת את המחלות האלו, זה הרבה יותר יעיל מלשנן סיכומים וטבלאות.

אז בסוף השבוע לא למדתי בכלל, אלא ניצלתי את הזמן להוספת קצת צבע למרפסת שלנו :

לפני:

אחרי:

לא הסתבכתי עם צבע בסיס, שיופים ושות', לקחתי שאריות צבע שהיה לנו מצביעת הקירות וצבעתי את האדנית אחרי ששטפתי את הלכלוך. פשוט, קל ויפה לעיניים. וגם משתלב נהדר עם הקיר