לא יצאתי לחופש, זה אפילו לא נראה באופק... אבל נראה כאילו הלחץ מעלי עומד/מתחיל לפוג קמעה. בחודש האחרון ביום עבודה טיפוסי הייתי כל הזמן עסוק, מאוד עסוק. טלפונים, ישיבות, פתרון באגים, יעוץ, לקוחות... ממש בלי רגע אחד של מנוחה, חשבתי (ידעתי) שאני הולך ומשתגע.
למזלי הצלחתי כבר מזמן לנתק בין העבודה לחיי האישיים, אז בשניה שבה יצאתי מהעבודה כל יום (אם לא התקשרו אלי מאוחר יותר) - כל הלחץ יורד מעלי כמו עכברים מספינה טובעת. מה שכן זה די מעייף. כרגע את הזמן הפנוי שלי ביום העבודה אני מקדיש לכתוב את הפוסט הזה :-( חוץ מזה הכל בריצה, היום עזרתי למישהו עם איזו בעיה ופתרנו אותה יחד, כשיצאתי מהחדר (בריצה להספיק עוד משהו), הוא אמר לי תודה על העזרה, אמרתי לעצמי "ומי יעזור לי?!?!". אני מאוד נהנה לעזור לאנשים, וזה בהחלט עוזר גם לי - לומדים דבר חדש כל יום, ולפעמים הוא גם שימושי. אבל מרוב העזרה אני מוצא את עצמי לפעמים לא ממש עומד ביעדים האישיים שלי. למזלי, הבוס שלי הוא גם אדם טוב, וגם יודע מה עובר עלי (אחרי הכל, הוא מטיל עלי את רוב המשימות.......), ומודע לזה שאין לי זמן לנשום, אז הוא מתקן כל הזמן את ההערכות של הזמנים.
היום עליתי במעלית, איתו (הבוס) ועם מנהל הפיתוח (מבחינתי דרגה אחת מתחת למנכ"ל) והוא שואל אותי כמה התקדמתי עם הפיתוח ההוא - התחלתי לצחוק, למה "התקדמתי" תשאל אם בכלל "התחלתי", והאמת היא שלא עוד לא התחלתי (מדובר על פרייקט שהייתי אמור להתחיל לעבוד עליו לפני כמה חודשים, ומאז הוא כל הזמן נדחה - כי אין בשבילו זמן. הבוס שלי מיד עמד לצידי והסביר את המצב. מחר אם הכל ילך כשורה (אם לא יצוצו תקלות מעניינות) אני אתחיל לעבוד על זה ברצינות. בזמן הזה הספקתי לסיים (או כמעט) לגמרי לבד שתי פרוייקטים לא קטנים, ועוד לתמוך בעוד המון דברים.
בינתיים בחיי הפרטיים, יש קצת שיפור, דייט שמחזיקה מעמד איתי יותר משבוע, מקווה שימשיך כך!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
