האיש שלא היה שם

יום כיפור שלי, היה בירושלים, שנה שניה שאני בעיר הקודש. מתפלל בביהכנ"ס הגדול בירושלים.

סבא שלי אוהב להגיע מחוץ-לארץ להיות פה ביום כיפור, והוא הזמין אותנו שנה שעברה וגם השנה, כשסבא מזמין אני בא, כי לא יוצא לי לראות אותו יותר מדי (הוא גר בארה"ב), וכל הזדמנות לפגוש אותו היא תמיד מבורכת.

השנה בעקבות השביתה הלא הגיונית, נהרס כל התכנון המוקדם (רבות מחשבות בלב איש), והוא וסבתא לא הצליחו להגיע בזמן ליום כיפור, מה שהשאיר אותנו עם חדרים בבית מלון, אבל בלי סבא וסבתא. אז לא הרמנו ידיים, הזמנו חלק ממשפחת השכנים (שהתפצלו בכל מקרה לכבוד החג), ויצאנו לעיר הקודש.

בעיר הקודש, הגענו בדיוק בזמן לארוחה המפסקת, אכלנו (טוב מדי), ואז יצאנו לכיוון ביהכנ"ס הגדול לתפילת כל נדרי. מה אומר, אני מוצא שקשה לי להתרגש מהתפילה שם. בעיני זה יותר מדי מעושה וטקסי מכדי להיות אמיתי. וקשה לי להתחבר. אני בא בשביל להיות עם סבא, אבל כשהוא לא נמצא אפילו הסיבה הזו לא עומדת לי, ואני עוד יותר מתנתק.

לא אלאה אותכם בהמשך היום הנורא (במובן ימים נוראים, לא שסבלתי...) חוץ מלציין את הגרפיטי היפה שקידם את פני בכניסה בבוקר (בטח שמעתם בחדשות) - מה אומר, אנשים השקיעו הרבה בשביל ללכלך מקום יפה. אני מקווה שהם מרגישים טוב, אני קצת פחות.

תפילת נעילה הצליחה לעורר בי כל מיני דברים, והיום בכלל (דווקא בהפסקה בין התפילות) הצלחתי לחשוב על כל מיני דברים שבדרך כלל אני לא מגיע אליהם. עמדתי בביהכנ"ס וחשבתי על מה בעצם אני מבקש, ולא הצלחתי להגיע לתשובה שהסכמתי איתה. זו הייתה הרגשה מאוד קשה. ההבדלים שהרגשתי בין הרצונות לטובת האני, והרצונות לטובת הכלל. האני החומרי מול הרוחני - שמרגישים אצלי מעורבב מדי.  מצד אחד אני רוצה להיות טוב, ומצד שני לא כל כך מצליח - ונראה שיש סתירה. ולא הצלחתי לישב אותה עד עכשיו. אבל בכל זאת הצלחתי לנהל שיחה קצרה עם בורא עולם - או לפחות עם האישיות המפוצלת שלי :-(

במוצאי החג, ישבנו לסעודה מפסקת, ופתאום אני פוגש את ג'ינג'ית (שם בדוי - אתם לא מכירים), ידידה שלי שבדיוק חזרה מטיול קצר בחו"ל, מסתבר שגם היא בילתה את החג באותו בית מלון עם משפחתה. מבאס למדי, למרות שגם אם הייתי יודע לפני, לא ממש היה זמן להיפגש, אולי בביכהנ"ס... לא נורא, יש מספיק זמן להשלים חוויות גם לא בחג :)

ובאותה נימה, אמא שלי במקום להתפלל סרקה את הבנות שבאו להתפלל, מסתבר שהיא ואני איתרנו את אותה אחת, רק מה? אני לא חשבתי בכלל לגשת (סתם, האמת שכן, אבל לא היה נראה לי מתאים באמצע החג - ועוד חג כזה), ואמא שלי פחות או יותר גוערת בי למה לא???? לא יודע, אני ביישן? כן!

ביום ראשון (היום) אני יוצא עם מישהי חדשה, וגם בת דודה שלי מתחתנת, וגם וגם וגם, הקודמת לא הסתדרה, נראה לי שהיא חטפה שוק קטן כשהיא שמעה שאני גרוש (צריך לתפוס את השדכן ולמשוך לו באוזן!!!) או שאולי זה לא היה זה, וסתם לא התאים לה, לא יודע. לא נורא.

שנה הבאה (אם לא נגזר משהו אחר) אני אתפלל באותו מקום, אבל רק אם סבא וסבתא מגיעים, אחרת אין סיבה. אם לא אני אמצא בית כנסת יותר עממי, אולי איזה ישיבה רגועה.