אוקיי אל תשנאו אותי, כתבתי את זה באמת מזמן ופשוט בקריאה חוזרת זה מצחיק.
מילים מילים
ואת משמעותן,
יבוא עוד גל..
ישטוף אותן.
איפה היצירה
הכול נשמע נורא.
לאן נעלם הביטחון?
ידעתי שתהיו שם,
במילים שלכם
בחיבוקים
בנחמה הקטנה,
שגם אתם כואבים.
ידעתי על מי לסמוך
את מי לשנוא
ידעתי את מי לאהוב
הכול היה מסומן
במיו טבלה.
הוא הטוב
הוא הרע
היא תאהב אותי ויהי מה
היא פחות.
ידעתי מי יגיד לי הכול
למי אני אגיד הכול
מי יחטוף לי את הסיגריה מהיד וישמוט
מי תצחיק אותי עד אובדן מלא של הגרון
מי יתקשר פעם ביומיים ליתר בטחון
מי יאהב אותי עד יומי האחרון,
ובו זמנית יסב לי כך הרבה כאב
ובתוך כל הקשקוש הגדול הזה
נעלמה הידיעה
נותרה אדישות אחת גדולה
דחף עצור לסיגריה
געגוע לחברי ילדות
לחברי בגרות
לחברים
לחברות
לכל מה שהיה יכול להיות
רגעים לפני הגיוס
הצורך בבטחון
נרמס על ידי ההמון
זאת אומרת על ידי אחד
שמן ומתועב
וידיד שלו
ידיד שימצא את עצמו במפשעה של החבוב
אם רק יבקש זאת אומרת
אבל כנראה שהוא לא
מזל בשבילו.
לה לה לה
זה פזמון הלא אכפת לי
לה לה לה
זה פזמון בדידות
לה לה לה
משהו קורה לי
לה לה לה
משהו שרוט
דיסק שרוט
תמונה עקומה
פרח נבול
אישה לבדה
עם תינוק שבוכה
ככה זה רע
ככה זה יזיז לכם
את הלב
שרחוק ממני כמו גלויה
והידיעה דוקרת אותי כמו מחט
את תראי,
את תראי,
קחו אותי הביתה.
הכול שקט...
משעשע אה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
