לפני שלוש שנים (ומשהו)
ראסטי חוזר מטיול בניו זילנד.
בנעל טיול אחת מתגלה סדק בין הסוליה לנעל, הוא רושם לעצמו פתק מנטלי שצריך לתקן את
הנעל או לקנות חדשות, מתייק את הפתק תחת /dev/null
ומתייק את הנעליים במחסן.
לפני שנתיים וחצי
אני מזמין את ראסטי לטיול, הוא
מסרב בנימוס בנימוק המגוחך שהוא רוכב 180 ק"מ באופניים באותו הסופ"ש.
לפני שנתיים
אותו הסיפור, הפעם יש
אולטרה-מרתון
לפני שנה וחצי
אתם כבר מבינים, איש ברזל בלה בלה
בלה.
ספטמבר 2011
ראסטי אומר "תתכונן, בנובמבר
יוצאים לטיול במדבר, טיול כמו שצריך". אני אומר "אני אצא, אתה ממילא
תבריז באיזה תירוץ".
סוף נובמבר 2011, יום שלישי,
21:00
ראסטי אורז את התרמיל לטיול ומביא
את הנעליים מהמחסן. "אופס" הוא חושב לעצמו, "לא תיקנתי אותן, נקווה
שהן תחזקנה מעמד".
יום רביעי, 03:28
אנחנו אוספים את ראסטי מביתו,
והוא מספר לנו שאחת הסוליות שלו משוחררת מעט. החמור מקלל אותו "למה לא אמרת?
הייתי מביא איזולירבנד חבלה, יש לי גליל בבית". ראסטי בתגובה שועט לעבר ביתו
ושב במהרה עם גליל כנ"ל. כתום.
יום רביעי, 08:00
אחרי שאספנו גם את אבימה, פגשנו
את ג'יפ ההקפצה בעין יהב והוקפצנו לתחילת המסלול, אנחנו מחלקים את האוכל בין
התרמילים ונערכים לתחילת ההליכה.
יום רביעי, 08:03
"אולי בכל זאת כדאי להדביק
את הנעל? שלא יחמיר המצב".
יום רביעי, 10:06
עלינו ביובל הראשי של נחל מרזבה,
הטמנו את המים של היום השני וחלק מהאוכל במערה בקיר הוואדי, הגענו לפיצול הערוצים
הצפוני והדרומי של נחל מרזבה והתקרבנו לפיצול הערוץ המרכזי מהערוץ הצפוני. נעל
שמאל הרגישה זנוחה, והצטרפה לנעל ימין.
יום חמישי, 06:15
אחרי יום נהדר של 17 ק"מ
הליכה, ארוחת ערב מדהימה ולינה בנחל מרזבה דרומי, קמים ומתארגנים ליום הבא. אל
האיזולירבנד מצטרפות רצועות מהתרמיל שלי וחוט באנג'י ממנשא המים של החמור.
ואזיקונים.
יום חמישי, 08:53
ליד עין אום צלאח, בראש ערוץ
מרזבה דרומי אנחנו נפרדים מנחל מרזבה ומהנעליים בטקס אשכבה קצר, והן מובאות למנוחת
עולמים בתרמיל של ראסטי.
שאר יום חמישי
"איי, דוקרים הקוצים המז%^$ים של השיטה!"
היום
"הרי לא תזכרו כלום מהטיולת
לא הנופים ולא האוכל, חוץ מהנעליים שלי!"
אז הנה, לדראון עולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
