זה עוזר באמת שזה עושה טוב לשפוך הכל על המחשב בלי להשאיר משהו בפנים, בלי להשאיר משהו שמעיק, להרגיש שאתה יכול לדבר עם מישהו בלי שהוא יפריע לך עד שתסיים לכתוב כל מה שיש לך לומר.
היום התחיל בסדר למרות שסתם קמתי בבוקר וכמו שהלכתי לבצפר ככה יכולתי להישאר בבית.
היה לי רק תיאטרון היום ובגלל שעוד מעט הבגרות אז המרה החליטה לעשות תורות לחזרות וכמובן שהתור שלי עדיין לא הגיע.. (כן אני עדיין מחכה בקוצר רוח שיקראו לי להיכנס... לא).
אבל עדיין היה משהו טוב בזה שהלכתי לבצפר היום. היינו בחדר תיאטרון ויש שם ספות והחלטתי שאני מתישבת על הספה, כצפוי אף אחד לא התיישב שם כי אני ישבתי שם והאנשים שם כנראה לא ממש נהנים לשבת לידי אבל שיהיה זה לא הפריע לי כי הייתה לי מטרה אחרת. שהוא ישב שם. והשיעור התחיל כולם התחילו להיכנס עד שאחת הבנות ישבה שם זאת ילדה שהיא די "מקובלת" אם אפשר לומר דבר כזה בשכבה שלנו אבל בכיתה אין לה ממש חברות יש לה מכיתות אחרות אז היא ישבה לידי והיה בינינו מרווח שהתאים בידיוק לבן אדם אחד ואני לא התכוונת לזוז כי היה מהצד השני שלי מסטיק דבוק.
ואז הוא נכנס בהתחלה הלך לשבת רחוק ממני על כיסא ליד המורה קצת התאכזבתי אבל בגלל שהוא ידיד דיי טוב של אותה ילדה (שאני לא ממש מחבבת אותה ואני אסביר בהמשך למה...) אז הוא בא והתישב ביננו וממש לא היה לא אכפת שהוא ממש מצטופף שם.
ואז אותה ילדה הייתה צריכה לעלות לבמה ונשארנו שם רק אני והוא במשך כמה דקות הוא לא דיבר למרות שהוא קרא לאחת הבנות לבוא לשבת לידו לא הייתה לי בעיה עם זה אבל הייתה לי בעיה עם איך שהוא קרא לה למרות שהוא עשה את זה בצחוק זה די הפריע לי אבל שיהיה.
בכל מקרה בזמן הזה הוא יצא החוצה כדי לעשן סיגריה (אידיוט!) ואז כשחזר אז הוא שוב התישב לידי וקרא לי בשם חיבה. באמת נחמד שמישהו מתיחס אלי פה. וחוץ מזה כלום לא קרה למרות שחלפנו אחד על פני השני ואולי אם זה היה לפני כמה זמן אז הוא היה שוב אומר לי משהו אבל אני מרגישה שהוא מנסה להתרחק ממני בזמן האחרון אני מרגישה שעובר עליו משהו ושוב אולי זה סתם הרגשה שלי...
הציעו פה שאני אדבר איתו על זה ואספר לו אבל ממש לא נראה לי אני בקושי דיברתי איתו אי פעם חוץ מהפעמים הנדירות והמדהימות בהן הוא ישב לידי ו"איים" עלי בצחוק כזה... אבל אני מפחדת לדבר איתו על זה עזבו את הקטע של לקבל דחייה זה עוד מילא אבל ההרגשה שהוא יוכל בכל רגע לספר את זה לכל החברים שלו ולצחוק עלי שבכלל חשבתי שיכול לקרות ביננו משהו אני פשוט מפחדת מדבר כזה באמת אני לא יודעת למה אבל יכול להיות שאני גם לא בוטחת בבנים הם תמיד נראים לי כאילו את תומרי להם משהו רציני והם יקחו את זה ויספרו לכל העולם בלי שיהיה להם אכפת למרות שאני יודעת באמת שהם לא עם חסר לב ויש להם רגשות... לחלקם לפחות.
נמאס לי כבר לכתוב עליו רוצה או שיקרה כבר משהו או לשכוח ממנו.. פשוט לשכוח...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
