אז התחלתי לעבוד. אחלה.

הרגליים סוף סוף זועקות לי שגם להן חיים משל עצמן ושלפעמים לשבת יכול להיות אחלה של דבר. רק שההערות מהבוס לא כל כך יגרמו לי להתחשב בעצמי. יש לי בעיה- לא יכולה לסבול חוסר פירגון. אל תעירו לי, אל תגידו לי שאני גרועה, תחמיאו לי בלבד.

ניחא. תודה על הצ'ק לחג, באמת לא ציפיתי כאילו כמה זמן אני כבר עובדת שם.

מפה לשם, נורא שמחתי לביקור של שני אהוביי במקום הכי לא צפוי בעולם.

רק פעם הבאה, הלוואי והיית בא בלי החברה שלך והייתי יכולה להגיד לך מקרוב ומחיבוק- כמה התגעגעתי אליך.

והיית מסתכל עליי מלמעלה למטה כי הכי גבוה שאגיע אליך זה לסוג של הישבן שלך, וזה מביך.

קצת טוב לי. קניתי המון בגדים לא צפויים והקיץ קצת מחייך אליי.

אני מתרגלת לעצמי, זה קשה.

קראתי עוד ספר סוף סוף- ימים יגידו,אנה. פאקינג מעולה, קראו.

לא עשיתי ספורט מאז שהתחלתי לעבוד והבטן נורא מראה זאת, אני אכנס בזה מחדש ברגע שרגליי יצליחו להחזיק אותי.

פסח?שיהיה. הלוואי והייתי סוגרת אותו באיזה בסיס.