הבטחתי לעצמי לשנה החדשה הזאת להפסיק להיות

רגישה יתר על המידה

בכיינית קצת

צינית מידי

רועשת טיפה

ורוצה אותך

וזהו, קצת זהו. אני בשנת השחרור שלי ואני אמורה לצהול ולשמוח אבל מתה מפחד.

אין לי כל כך כח לסיכום שנתי וכל הדברים האלו, והאמת אין צורך בזה בגלל כל העניין שאני לא כותבת פה כל כך.

הדבר היחידי שאני באמת מקיימת זה להפסיק להגזים בקטע של בנים, ורק אני אבין את עצמי.

חוץ מזה, באמת אני שמחה שהם חזרו. כמה שהוא אידיוט ופתאטי עדיף שהוא יהיה מאושר. גם אם אראה אותם יחד ברחוב, מצחיק שזה הגיוני.

אנחנו בסדר, אני והוא, ידידים.

יצאתי היום הביתה והוא ישר תהה לאן אני הולכת ומתי חוזרת. נראה אם יתגעגע.

אני נוסעת לשבוע עם הצבא ועם האמריקאים ומקווה להיות מגניבה ושיאהבו אותי ושהאנגלית תזרום לי.

[זה קריטי אם אני אפילו לא מצליחה להסביר לעצמי באנגלית מה אני עושה בצבא, נכון?]

החורף הזה סבבה, הבוש הזה לא.

ממש הגזימו, כאילו מי בא.

אממ, זהו?

חפרתי.