שכל לילה לפני שאני הולכת לישון אני חושבת עליך.

לא כי אתה כזה רציני, כן?

כי פשוט נגעת בי.

נזכרתי איך כשהבנות הגיעו הן חשבו שאנחנו זוג.

שתמיד אמרו לנו כמה אנחנו ביחד וכו'.

איך ישבתי במשרד של הפ"פ והיא דיברה איתי על זה שזה כל כך יפה שאנחנו ככה אחרי כל מה שעבר עליך.

קשה לי שאתה לא משתחרר מאיך שאתה. שאתה לא פורץ גבולות ושובר מוסכמות שלך עם עצמך.

כואב לי שאתה מכאיב לי ואתה אפילו לא מבין עד כמה ובכלל.

פעם כל כך היית חשוב לי והיום אתה סתם עוד מישהו שפגע בי.

חגגתי 20. עדין לא מעכלת ולא חושבת שאני בת 20. מרגישה בת 16.

זרקת לי מזל טוב עלוב כמו שבחיים אף אחד לא זרק לי. אל תחשוב ששמחתי שזכרת, האיחור של היומיים אומר משהו למרות שאני יודעת שזכרת את התאריך עצמו אבל אתה נגד זה הא?

זה היה היום הולדת הכי עלוב שהיה לי בחיים והכי עצוב.

האנטיביוטיקה שהייתי עליה היתה הדבר היחיד שהיה טקס ביום הזה.

התקופה הזאת כלכך לא טובה לי.

ריח שחרור באוויר ומי היה מאמין?

כל כך הרבה לומר וכל כך לא מצליחה.