בכל מצב אחר

לבטח הייתי מוצאת את עצמי רובצת על חוף הים מחכה להופעה של אהוב ליבי, דאז.

הייתי יושבת עם הטוסיק על החול ומקבלת לפנים את הלחות מהים שאיכשהוא-אני כל כך שונאת.

יושבת שם ומקללת את עור הפנים השמנוני שלי ואת העובדה שאיכשהוא תמיד יראו שחם לי, בין אם על הברק בפנים ובין אם על האדמומיות שכל כך מסמלת אותי. הייתי יושבת איתן ומחכה שההופעות יתחילו. ונהנת.

כשכולם יתפזרו לישון היינו בטח יושבות יחד על הבר עם סיגריה ביד ומרגישות כל כך בוגרות. סיגריה אחרי סיגריה. וזה איכשהוא- הסוד שלנו. מאז לא דיברנו על זה.

האנרגיות שהתפזרו שם כל כך לא אופייניות לי.

אבל מתישהו בנאדם מאופק צריך לפרוק.

בכל מצב אחר

לבטח הייתי רובצת במיטה, שוכבת על הבטן וראשי על הכרית שתיצור 'מדרגה' ואקרא עוד ועוד ספרים.

אחרי שניתקתי עם הבסטפרנד שרוצה להעביר עוד שישי בבית, כמו תמיד. אחרי שניתקתי גם עם

ה-רוצה-להיות-בסטפרנד שטוענת שהיא שומרת שבת ובעצם מתביישת לספר את זה וטוענת שיש אצלה אורחים.

בטח האחרות ירדו להן לעיר. ככה מעבירה את יום שישי.

בכל מצב אחר

לבטח הייתי עכשיו מתפרעת במסיבה ושותה עד לא אדע. מנפנפת בחורים מוזרים שרוצים לרקוד איתי. אבל לכו תסבירו להם שאין לי מושג איך לרקוד עם עצמי אז- איך ארקוד איתם?

בכל מצב אחר

לבטח הייתי עכשיו סוגרת עוד שבת, שוכבת לצידו במיטה וצוחקים יחד מהסרט. מידי פעם שולחת אליו מבט גנוב ורואה איך הוא נרדם אבל מתעורר. מסתכל עליי לבדוק שגם אני לא נרדמתי. ואז יושבים כל החבר'ה המגובשים ומרגישים מגניבים. אבל יותר מכל- אוהבים.

היינו מכינים לנו את הפיצות שלנו. ארוחות שלמות רק כדי שיהיה תירוץ לשבת ביחד כי שילוב ראוי וכו'.

בכל מצב אחר

בטח הייתי נוסעת אליו עכשיו להציץ לראות אם הוא בבית. לראות אם יצא ועם מי.

בכל מצב אחר

הייתי יכולה לבלות היום ולא לרבוץ כאן בשעה כזאת [אם כי אני אחרי סוג של בילוי] סובלת מכאבים מהבוהן.

אני מפחדת מהאזרחות כי אני חווה אותה כבר שבועיים [עם הפסקת רבעוש באמצע].

וכואב לי.

אני שונאת גימלים.

אני מתגעגעת אליו :).

אני נהנת מהדאגה שלו. ומהובדה שכולם התקשרו לראות מה איתי.

אני מרגישה רייקנות.

בכל מצב אחר, כל מי שהיה קורא כאן היה מבין את השורות האלו [ואלו שלמעלה ואלו שלאחרי המשפט:] אבל זה פשוט לא קורה, לא יקרה, ולא קרה. כי מעולם לא הייתי ברורה.

אבל העיקר

שאני מבינה.