מוזר. תמיד בחגים אני מוצאת את עצמי מפשפשת בבלוג הזה ואין לזה הסבר. כלכך הרבה דברים השתנו.

הצצתי בקטעים האחרונים שכתבתי [לפני שנים] ולא הצלחתי להבין על מי אני מדברת ובאיזה הקשר.

והחיים ממשיכים והכל השתנה מהפעם האחרונה ההיא.

התחלתי תואר, עברתי עבודות..ובעיקר בניתי את עצמי. ותוך כדי גם למדתי לאהוב את עצמי. מאוד.

ואיכשהו תמיד אני רוצה לזעוק את זעקתי ולכתוב את שעל ליבי וכשאני מגיעה לכאן..אני נזכרת שבשניה הכל חשוף.

המחשבות על החבר האחרון לא מרפות ולא כי היה לי טוב ולא כי היה לי רע, בעיקר כי הוא היה. והוא היה כמו שאף אחד אחר לא היה. והוא היה כמו שאף אחד אחר לא יהיה, כנראה.

אז יוצאים למסיבה ולעוד איזו כוס שתייה ובחורים מסתכלים מכל עבר ובכל זאת- אני בשלי. זה חלק מהשינוי שעשיתי.

איכשהוא, אם אני אחזור אחורה ואקרא אני מפחדת לראות כמה קטנה הייתי, כמה חסרת בטחון הייתי.

בכלל, נורא מצחיק העברי לידר פה. זה מסמל את התיכון מבחינתי. צריך לעשות שינוי גם בזה, אם בכלל אני חוזרת לכאן.

מוזר :).