נמאס לי.

כמה אפשר לחרוש על הנושא הזה.

לא חשבתי שזה כל כך נורא ות'אמת? יכול להיות שרק אני עושה מזה כל כך נורא.

מה לעשות... אני רואה את זה כל כך חשוב!

לדעתי זה קובע את הגורל שלך. מבחינה חברתית בעיקר. עזבו שבכל מקום מוצאים חברים איכשהו אבל השאלה איזה. פעם ראשונה שנותנים לי את זכות הבחירה וזה לטובתי כמובן אבל אני מרגישה כל כך לא בטוחה. צריכה להיות החלטית וזה דבר כל כך קובע. אבל האם לקחתי אותו יותר מדי ברצינות?

אני צריכה לתת גם למחשבות אחרות לבוא. אבל אין. למרות מה שאני חושבת ואני לא בדיוק יודעת מה הוא, גם ההורים חלק בעיניין. ולא, אני לא חושבת שהם אלו שקובעים אלא שפשוט אסור לי לשכוח שגם הם בעיניין הזה.

ות'אמת אני שמחה בזה... יכול להיות שמה שהם אומרים צודק... וטוב... השאלה היא אם זה מה שאני רוצה....

אני לא יכולה עם זה שאין לי דעה.

אני חושבת שגם אם אני אלך למגמה מדעית שנחשבת טובה וגבוהה וזה אז יהיה לי זמן גם לנוע"ל אבל אף אחד לא באמת הבטיח לי את זה. נכון יש אנשים שמסתדרים ועושים עוד אלף פעולות בשבוע יחד עם זה ומקבלים תעודה סופר טובה אבל יש לזכור שלא כל בנאדם הוא כמו בנאדם אחר. לכל אחד את היכולות שלו...

השאלה היא אם אני באמת מתאימה לשם. לאחד מהם.

ושאני לא באמת הולכת כי זה נחשב טוב? אבל שוב אין לי את היכולת לדעת מה טוב בשבילי ונכון שצריך שכל האפשרויות יהיו פתוחות אבל... כאילו לא יודעת....

שבוע הבא צריל להגיש ואני עוד מתלבטת.

לדעתי, אני פשוט צריכה לעצור שנייה ולחשוב.

אני כל הערב על העיניין הזה, בנפש לפחות.(בערך) משעה 9 ומשו עד לפני 10 20 דקות-10 דקות הייתי על המסן.

נהלתי שיחות,בטלפון ובמסן. ואני חייבת תודה ל3 אנשים מרכזיים:(שבמקרה גם קוראים פה)

סתומה- אוהבתותך ותודה שאת תומכת בי !

כול- תודה שאת לא מתייאשת ממני. אוהבתותך!!!!

דנה-על ערבית!!! מה הייתי עושה בלעדייך! וסתם שאת חמודה =)

אני זזתי.

כואב לי הראש וגם הגרון.... =(

לא נורא.. יהיה טוב...

יומטוב,שבוע טוב ולילה טוב :)