חשבתי על זה הרבה פעמים, על הימים אחרי שתעזוב, אחרי שכבר לא תיהיה.

חשבתי על זה הרבה פעמים, אבל הדחקתי את זה, לא האמנתי שזה יקרה.

ועכשיו אחרי 5 ימים בלחץ, זה נראה כמו נצח, זה נראה כאילו עזבת לפני שנים.

עכשיו שהכל נראה כל-כך... לא טבעי, לשלוח הודעה? להתקשר? מוקדם מדי, אבל זה מרגיש נצח.

אני מחכה לימים שאני לא אחשוב על זה, אני מחכה לימים שהיא תפסיק לדבר איתי עליך, אפילו שהיא אומרת שהיא דיברה איתך בטלפון, גורם לי להאכל מבפנים.

עוד מעט יבואו ימים טובים, שאני אשקע בלימודים וצופים, וכל עולמי יהיה לימודים, חברים, הדרכה, צופים. ואתה תיהיה סתם פינה, עם הרבה אבק שמודחקת טוב טוב.

ושתבוא, אני אאבד את הצפון ואנסה להתרכז בכל דבר אחר, כי אני לא יודעת איך אני יכולה להתמודד עם זה.

אני הולכת להדריך, אמג. אני הולכת להדריך חניכים, אמיתי, כל השנה. אמג.

.stand up for what you belive is right, even if you're standing alone