מוחקת משפטים,
ומתחילה מחדש כל פעם.
מנסה להעביר את הרגשות והמחשבות למילים,
בלי הצלחה.
זה לא קורה לי הרבה.
כנראה שמישהו מגבוה אמר לכולם להמיט עלי אסונות בשלושה שבועות האחרונים.
כל יום יש משהו אחר שתוקף.
נשבר לי מזה.
אני לא מוצאת את הסיבה לחייך.
שוב.
ומה שיותר נורא- אני כבר לא זוכרת איך נראה חיוך אמיתי.
רע לי.
מסיבה לא ברורה.
מאוד לא ברורה.
מחר מבחן.
אין בי את הכוחות הנפשיים להתייצב אליו.
אבל,
אני חושבת שאני אעשה את המירב.
לפחות לנסות.
לא לברוח, כמו תמיד.
אני מרגישה כמו ילדה קטנה,
שצריך להגיד לה מה לעשות.
כי לבד, לא ברור לי אם אני אצליח לעשות משהו בתקופה הקרובה.
אני רוצה לברוח למקום רחוק מכאן.
רע לי.
תנו לי למות.כי אני וויתרתי על עצמי ממזמן.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
