אני שומעת AFX ויושבת בגינה, מסתכלת על חומת השיחים שמגדרת את החצר שעדיין לא עברה את הקרה. העץ מצד שמאל מזכיר לי ימים טובים יותר, ימים שבהם ידעתי שיש על מי לסמוך, על ימים שכששותלים עץ בגינה, עוד לא מהרהרים על צבא וכל מה שכלול באותו מושג גדול, שלפעמים מפחיד אותי עדיין.
בכל יום שעובר אני חושבת על איך אנשים משתנים, איך אנשים מוכנים לעשות הכל כדי שהם עצמם יהנו מהתוצאות, לא משנה על מי הם דרכו וכמה חזק הם הפילו אותו חזרה לקרשים.
אני חונכת את המחשב החדש של אבא, כי שלי נהרס והוא נתן לי את שלו לשעות הצהריים של יום שישי, אחרי שבוע שבו ישנתי, מרצוני החופשי (כמה אבסורד) לישון בבסיס במשך שלושה ימים רק בכדי שתהיה לזכותי שעה וחצי נוספת של שינה. מי היה מאמין שלשם אגיע עם עצמי.
השמיים נעימים למראה, וכך גם המזג אוויר. אם הייתם אומרים לי שבשלהי ינואר אזכה לשבת בשמיים בהירים, הייתי צוחקת עליכם. מי היה מאמין, מי היה מאמין..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
