מבוא החזון הציוני הקלאסי שהביא להקמת מדינת ישראל התיישן, אך מכיוון ש"באין חזון יפרע עם" (משלי כ"ט, י"ח), הגיעה השעה להעלות חזון כולל וחדש למדינת ישראל, שכלולה בו גם חלופה לחלוקת הארץ ולהתבססותה של מדינה פלשתינית עוינת. שלושה עיקרים בחזון המוצע הם:

1. במקום "מדינה יהודית" מצומצמת, משטר קנטונים תרבותיים ("שבטי-ישראל" בלשון המקראית) בארץ ישראל השלמה, עם בכורה יהודית של ישראליות רבת פנים.
2. ציונות חדשה, המבוססת על חשיבותה הרוחנית הגלובלית של ירושלים השלמה.
3. משטר צדק כלכלי בחברה פתוחה ("קפיטליזם אוניברסלי") המבוסס על רעיון היובל התנ"כי.

1 - הדילמות של החברה הישראלית כיום: שלושה שסעים עיקריים מאיימים כיום על החברה הישראלית:

א) השסע היהודי - ערבי,

ב) השסע הדתי - חילוני,

ג) השסע המזרחי - אשכנזי.

יתכנו גם שסעים נוספים או אחרים בעתיד, ויש מגמות כאלו בערכים של החברות המרכיבות את החברה הישראלית. בחברה ה(פוסט) מודרנית, ירד משקל האידיאולוגיה, ושוררת מעין "רוח רעה" ביצירה הישראלית העכשווית המאיימת לפורר את החוסן הלאומי.

תזה: נדרשים מתווים/מרשמים לרפואת הנפש היהודית הקיבוצית. יש צורך ואפשרות בחזון לאומי יהודי וישראלי חדש - ולכך יש לטפח את "הנפש הישראלית" השואבת מאפיוני "הנפש היהודית" ומכירה במורשת הטראומה היהודית של הגלות, השואה ושל מלחמת ישראל - כמו גם במורשת הטראומה הערבית של מפולת 1948 ו- 1967.

2 - שקיעת הציונות כיום ואפשרות התחדשותה: הציונות סובלת מ"קללת ההצלחה" ומניוון כתוצאה מהתמסדות והתאבנות. ירידת משקל האידיאולוגיה בימינו מתבטא גם ביחס לציונות. הציונות ההיסטורית אופיינה בדומיננטיות המערבית (אשכנזית) שאינה מתאימה להרכב האוכלוסייה בישראל כיום, והשאירה בעיות בלתי-פתורות רבות, כולל היחס לערביי ארץ ישראל. להחייאתה, יש לחזור ולאמץ תמהיל של מהפכנות ומסורתיות (כפי שהייתה במשנתם של הרצל וז'בוטינסקי, למשל). יש להכיר בדינמיקה של ערכים בתקשורת ההמונים, בתנופת האידיאולוגיה הפלשתינית ובהופעתן של אידיאולוגיות חדשות בעולם, כולל שבטיות, אקולוגיה, הפונדמנטליזם הנוצרי - ציוני, ו"בני נח". יש לבחון כיצד תוכל הציונות להתאזר בתכנים חדשים שיוכרו, עם זאת, כ"ציוניים" במהותם.  

3 - "ציון הישנה-חדשה" - ירושלים של מעלה כעיר ההבנות: הן במסורת היהודית והן בתרבות הנוצרית מציינת ציון את "ירושלים של מעלה", שהיא העיר/החברה המעולה. ירושלים של מעלה, בלבוש המחודש, תהיה (כפי הגיית הנוסח האנגלי: Heavenly Jerusalem) "עיר של הבנות" - הנבנות בין התרבויות השונות המרכיבות את העם הישראלי ושאר שוחרי ירושלים. על פי תפיסה זו, יהיה לירושלים של מעלה גם ביטוי ממשי, גיאומטרי-סימבולי, של מבנה קל בתבנית של "ירושלים / בית המקדש של מעלה", הסוכך מעל לעיר הקודש הארצית. מבנה זה ישמש כמסך מרחבי לריכוז והצגה של הישגים מדידים בבניית הבנות בין - תרבותיות במסגרות העממיות השונות.

4 - הצעת חוקת היובל לצדק כלכלי: עם התמוטטות הקומוניזם ונסיגת הסוציאליזם בימינו, התקווה לצדק כלכלי חייבת למצוא מוצא בכלכלת השוק. "המניפסט הקפיטליסטי" של לואיס קלסו ומורטימר אדלר, הציע פיזור בעלות ההון כאלטרנטיבה לסוציאליזם ויישומו בעולם כיום. הצעתו החברתית של ז'בוטינסקי (שאזכר גם את הרצל באלטנוילנד) הייתה להתאים את חוקת היובל המקראית למשק המודרני. כיום, בעידן המידע, בעלות ההון היא ברובה במניות, הניתנות לדילול או חלוקה מחדש בהפעלת תוכנת מחשב.   מוצע שמידי חמישים שנה תיעשה חלוקה מחדש של ההון הלאומי או של חלקו. בצורה זו ניתן יהיה גם לפתור את דילמת הפיצוי לפליטים הפלשתינים, שהיא מבעיות היסוד של ישראל. מוצע לכן לתכנן ולכונן מערכת יובלית לצדק חברתי - כלכלי באמצעות הרחבת בעלות ההון, שהנהנים ממנה יהיו חלקיה השונים של החברה הישראלית - השבטים.

5 - היובל ושבטי ישראל: על פי ההלכה, כרוך היובל בחזרה למבנה חברתי ישראלי בן תריסר שבטים. התריסר הוא מספר נכון להדגמת מושג השלם בכל מצב. תריסר השבטים מייצגים את השלם רב - הפנים המהווה את האומה הישראלית. מכלול התריסר יוכל לשמש לכלילת כל הקבוצות הקיימות בישראל הנבדלות זו מזו באפיוני חיתון, הצבעה ותקשורת. כרגע האפיונים הם יהודי/ערבי, מזרחי/מערבי, דתי/חילוני, אך העיקרון הוא שמדי יובל נחוץ להעריך מחדש מה ההבדלים העיקריים בכלל החברה הישראלית ולאפיין את השבטים וזכויותיהם בהתאם. 

6 - כיצד נוצרה ברית-ישראל הקדומה: ניתוח הנרטיב המקראי בעיני בקורת המקרא ולאור ממצאים ארכיאולוגיים (ראה "העם הישראלי" מאת און זית) מראה שלמעשה התקיים אז תהליך סיפוח של "הערב רב" ושל קבוצות שבטי כנען בברית הישראלית. משמעות אפיוני יהודה ו"בני לאה" בנרטיב המקראי הוא בכורה (6 שבטים מכלל התריסר) לצד "היהודי". "לוי" הוא השבט של המתלווים - נספחים במטרה דתית, ואילו "בית יוסף" הם כלל הנוספים מרצון על יהודה, ו"בני השפחות" (1/3 השבטים) הם כנגד "עם-הארץ" שנכבש, המסתפחים לישראל. המקרא מקביל בכך לדיאלוגים המאוחרים של אפלטון בהם הוצעה מדינה אידיאלית המבוססת על תריסר שבטים.  

תזה: המודל המקראי מציע פתרון ישראלי - שורשי לבעיית המבנה של ישראל כיום.

7 - אפשרות צירוף הפלשתינאים לשבטי ישראל החדשה: בהסכם אוסלו נשארה הדילמה הפלשתינית בלתי פתירה , והצדדים אינם יכולים לשאת, לא במחיר המלחמה ולא במחיר הסיפוח. החשש הישראלי הוא לאיבוד הרוב היהודי במדינה דו-לאומית - אך כאן מוצעת ברית רב-לאומית בתבנית הישראלית המקורית, שבה תישמר בכורה יהודית עקב כלילת שבטים נוספים על הערבים.   בצד התפתחות הזהות הלאומית בקרב ערביי ישראל כפלשתינים, הם מעדיפים בפועל אזרחות ישראלית, וכן היו הפלשתינים -  לו רק הייתה בידם הברירה. ההצטרפות יכולה להוות תהליך מבוקר -  הנובע מאקט הצהרתי המציע פתרון שלם לעתיד בו מעמד הפלשתינים בישראל העתידית יהיה שוויוני (כמעמד בני בלהה וזלפה במקרא) -  וביצוע הדרגתי מדי יובל.  

תזה: אפשר להוסיף את ערביי ארץ ישראל במערך הברית והתרבות הישראלית.

תזה: פתרון הקונפליקט ההיסטורי היהודי - נוצרי מציע גם איזון כלל המערכת של ישראל-רבתי.

10 - הדגמה - אולימפיאדת התרבות של שנת  2012  בירושלים: האולימפיאדה התרבותית הראשונה תיערך בברצלונה בשנת 2004. המשך אולימפיאדת תרבות בירושלים תהייה בחירה טבעית. קביעת ירושלים כמושב דואלי קבוע של כלל האולימפיאדות התרבותיות תהווה דוגמא קונקרטית להפעלת פרויקט ירושלמי עולמי. מוצע לכן פרויקט של איסוף תוצאות הישגי התרבות האנושית באינטרנט, והצגתן במודל של "ירושלים של מעלה", שייבנה מעל לאגן העיר העתיקה בירושלים (בבחינת "יורו-שלם" - הצגת השלם של כלל האנושות).  

סיכום החשיבות בחזון המוצע היא בהעלאת אלטרנטיבות רעיוניות ודרכי חשיבה חדשות, הרחבת אופקי הדיון התרבותי והלאומי בישראל והעברתו, מוויכוחים עקרים של חזרה מכנית על עמדות ישנות , לכיוון של יצירה משותפת. החזון והרעיונות החדשים ייתנו השראה ואתגר לדיונים על העתיד המדינה, וידחפו אף את המערכת הפוליטית להתייחסות לשאלות מהותיות. החזון יפרה את הדיונים הנערכים במערכות החינוך (פורמלי ובלתי פורמלי) ויחזיר מוטיב יהודי - תנ"כי לשאלות אקטואליה, ואקטואליה ללימודי היהדות.