אורי סבח והסוכנויות

בזמן שאסירים מסוכנים נמלטים, קראתי היום על בעיתון על פרדוקס מסוג חדש:

עובדי קבלן יפקחו על אכיפת חוקי עבודה.

ושוב:

עובדי קבלן (שלא זכאים בדרך כלל לשום תנאים סוציאליים, שאין להם שום ביטחון תעסוקתי, שאפשר לפטר אותם מהיום לאתמול) יפקחו על אכיפת חוקי עבודה.

לאיזה תחתית אנשי האוצר רוצים להביא אותנו? 2,000 תלונות נגד מעסיקים המפרים את חוקי העבודה הצטברו במשרד התמ"ת, אבל אין מספיק עובדים כדי לטפל בהן. מה המסקנה של אנשי האוצר? נביא עובדי קבלן כדי שיטפלו בתלונות, וכך ניפטר מהבעיה. לא נגביר את רמת האכיפה בעתיד, לא נשנה את מצב המועסקים במשרדי הממשלה (שומרים, מנקים ועבדי קבלן אחרים).

משרד האוצר מתמחה בפרדוקסים מובנים ובהתרתם. אנשי לחץ חברתי עושים פרויקט מחוק ההסדרים, שבו הצעה לבטל הקמת בית חולים מוגדרות כייעול השירות הציבורי ושיפור שירותים לאזרח, למשל. השיחדש הזה, שמשרת אידיאולוגיה "מקצועית", "חסרת ריח וצבע", שתוריד את כולנו לאשפתות, משתכלל כל הזמן, בזמן שאנחנו ממשיכים לעבוד אצל מעסיקים שלא נותנים לנו את זכויותינו הבסיסיות.

ובנושא אחר:

כשליאונרד כהן כתב שלעשירים ערוצים בחדרי השינה של העניים (The rich have got their channels in the bedrooms of the poor, ב"מגדל השירים"), אתם חושבים שהוא התכוון פשוט שאנטנות הסלולרים של העשירים יהיו מול חדרי השינה והילדים של העניים?