אורי סבח והסוכנויות

עוד יום מחורבן בעבודה. כשיש ידיעות על חיילים הרוגים צריך לחכות שעות עד שהצנזורה תתיר לפרסם אותן. בינתיים, היום נמרח עם ידיעות משעממות וכלום לא קורה חוץ ממספרי הגופות שמתעדכנים.

בזמן שבעזה צה"ל עוסק בציד של גברים פלסטיניים, בירושלים המשטרה עשויה להשתפן ולא לאבטח את מצעד הגאווה, ביום שישי הבא בירושלים, בעקבות הצטברות מידע על איומים של גורמי טרור לפוצץ אותו.

טוב, הם לא באמת גורמי טרור, הם "רק" יהודים טובים, חרדים וגורמי ימין קיצוני. אני מניח שהם לא יסבלו בקרוב מסגר קולקטיווי, הפסקת הזרמת המזון, ביטול הזרמת כספי הסיוע ההומניטרי, מעצרים מנהליים וסיכולים ממוקדים.

בלי לשים לב, או עם לשים לב, מדינת ישראל הופכת באופן מעשי למדינת אפרטהייד, עם חומה, גירוש קטן כשאפשר, ענישה קולקטיווית. אנחנו עייפים מלשמוע מה קורה מעבר לגבול, כי זה לא באחריותנו, כי הם התחילו, כי אנחנו חזקים יותר, כי יש חומה, כי אין חומה. בינתיים העתקנו את דפוסי היחסים הבין-אישיים והבין-קהילתיים גם לכאן. כל אחד מסתגר מאחורי החומה שלו, קונה את הרכב הכי מפחיד שהוא יכול, מפעיל את המזגן על קירור ושם זין על שאר העולם. מעסיקים מעגלים פינות וסוחטים עוד שני שקלים לשעה מעובדים בשכר מינימום. בעלי שררה מנצלים את כוחם ומשפילים את הנשים שעובדות במחיצתם.

בקיצור, צריך לספק שקיות הקאה עם העיתונים.

אז שיהיה לכם "יום רבין" שמח!