אורי סבח והסוכנויות

סרט ראשון שראיתי בסינמטק חיפה מאז פרצה המלחמה. החבר'ה הנחמדים שם הודיעו שיוסיפו חודש לכל המנויים, בגלל ההפרעות של נסראללה במהלך הקיץ. אני לא בטוח שאנחנו נשתמש בחודש הנוסף, כי אנחנו מחפשים דירה באזור המרכז (כן, אם מישהו שומע על משהו שמתפנה - הוא מתבקש להודיע מיד!), אבל על כך בפוסט העדכונים שיגיע מתישהוא.

הסרט הזה זכה ברוב פרסי האוסקר הקנדי של 2006. זה סרט חמוד מאוד שמספר על זאק, שנולד בערב חג המולד, ומגיל צעיר מגלה שהוא קצת שונה. בואו נאמר שהוא מעדיף למדוד את השמלות של אמא מאשר לשחק אותה קשוח כמו אבא. לאבא של זאק קשה להתמודד עם זה, וגם זאק לא ממש מקבל את עצמו, עד שהדברים מתפוצצים (כצפוי), מתקררים, וגם מגיעים למחוזות בלתי צפויים.

אני לא אגלה את הכל, אבל אפשר לומר ששאלות רבות עולות תוך כדי צפייה: האם ישו היה הומו? למה כמרים קתוליים לובשים שמלות? האם כל הומו הוא משוגע? האם כל משוגע הוא הומו? מה יותר נורמלי - להיות משוגע, או להיות נורמלי? (זו בעצם וריאציה על השאלה של מאיר אריאל - מה, אני לא נורמלי להות נורמלי?!) האם באמת קהילת הגייז בישראל מפותחת יחסית לשאר מדינות העולם המערבי? האם בישראל רוכבים על גמלים או נוסעים במכונית? מה הקשר בין הילוך איטי, מוסיקה טובה וסמים?

לא לכל השאלות יש תשובות, אבל העיקר בחיים היא הדרך ולא המטרה. הפסקול מעולה (פינק פלויד, דייוויד בואי, שארל אזנאבור, ועוד) ויש לו תפקיד מרכזי בסרט. יש אנשים שנהיים רעבים בסרטים שמדברים על אוכל ומסעדות. אם היה משהו שביאס אותי בסרט זו העובדה שהקופקט דיסק שלי "חולה" וצריך לתקן אותו. לכן לא יכולתי לשמוע בבית את השירים הטובים מהסרט. הנה עוד שורה לרשימת הדברים שצריך לעשות

אם כבר מדברים על משוגעים - במוסף "הארץ" התפרסמה כתבה מעניינת מאוד על גבריאל בלחסן. הבחור משוגע ומספר על השיגעון, הטעמים שלו, הצבעים שלו (שחור מאוד, צבעוני מאוד), הריח שלו (מתוק עד מסריח). והוא בכלל עושה מוסיקה... עוד שורה לרשימת הדיסקים שצריך לקנות (אבל רק אם אתם משוגעים).