| |
אורי סבח והסוכנויות
עורך טקסטים ביום, מלהג על תיזות לא גמורות בלילה |
| 6/2006
מועדון בית הקברות (ישראל 2006). בימוי: טלי שמש
כל מי שרוצה להכיר את "פולין" מקרוב צריך לראות את הסרט הזה, שמתעד מועדון חברים המתכנס אחת לשבוע בהר הרצל. חבריו הם "בני גיל הזהב" שמחפשים דרכים "להפיג את הבדידות", כפי שאומר התקנון שלהם, שגם הוא גיבור גיבור של הסרט.
לנה, הדודה של הבמאית, מתעקשת שזה לא מועדון בית קברות, אלא הפרלמנט של הר הרצל, ובכל זאת הסרט מתעכב על בית הקברות שסמוך לו מתכנס המועדון. דרך בית הקברות (הצבאי) עוברים החברים בכל שבת, עם כסא מתקפל, כמתחייב בתקנון, לישיבות הפרלמנט. בבית הקברות (לא זה של הר הרצל, אלא זה של גבעת שאול) נטמנים גם חלק מהם, ונראה שזו האפשרות היחידה להשתחרר מהחברות במועדון.
זה סיפור חמוץ-מתוק על הזדקנות, על ההחמצות בחיים, על פולין ועל גרמניה, על השואה, החברה הישראלית, ויכוחים על פוליטיקה, חופשות בים המלח, חברויות, הפחד מהמוות, זיכרון. סיפור על קטנוניות, על יחסי כוח, על הקושי להודות בפומבי בטעות, על דברים שקל יותר להגיד מאחורי הגב מאשר פנים אל פנים. בקיצור – "פולניוּת", כפי שהיא מוגדרת במילון העברית המדוברת. עשה לי חשק להוציא סוכרית מנטה עטופה טוב-טוב בצלופן ולרשרש בקול גדול.
| |
| |
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: