אורי סבח והסוכנויות

הדבר הראשון שמרגישים כשיוצאים מהסינמטק החיפאי הוא שהעיר הזו זקנה. לא זכור לי אי פעם שיצאתי מעולם קולנוע ומעל ל-75 אחוז מהאנשים היו בגיל הפנסיה, או לפחות מעל לגיל 50. אני לא מגזים, חברים, המצב בכי רע. לא שיש לי משהו נגד אנשים מבוגרים, אבל בכל זאת: תרבות, קולנוע, מרכז הכרמל. קצת עצוב לחשוב שכל הצעירים ברחו מהעיר, או שהם סטודנטים חנונים מדי בשביל להגיע לסינמטק (כי הם צריכים ללמוד) או שהם לא מספיק חנונים כדי להגיע לסינמטק (כי למי יש כח לסרט צרפתי חדש?).

בקיצור - בירושלים זה לא היה קורה! איפה נשמע שהאולם מלא רק עד כדי שליש בטרום בכורה?!?

אבל מכיוון שרוב הקוראים שלי הם בכלל לא חיפאים, אני מניח שהטרוניות לא צריכות להיות מופנות אליכם. הסרט עצמו היה טוב, כמו שסרט צרפתי יודע להיות. משולש שבו הוא אוהב אותה, היא אוהבת אותו, בעלה גם מחבב אותו כי הוא בחור נחמד שחזר עכשיו ממלחמת אלג'יריה, ומתברר שיש לו גם סוד משם. עיירה קטנה, עם מגדלור שצריך להפעיל אותו באופן ידני. הזכיר לי קצת את מדליק הפנסים ב"נסיך הקטן". גם את המגדלור בסרט צריך לתחזק, ולהדליק, ויש עיירה שלמה שמתקיימת מהעסק הזה. היום כמובן הכל אוטומטי, וגם את זה מספיקים לראות הצופים כי יש גם סיפור מסגרת קטן שפותח וסוגר את העלילה. בקיצור - אחלה סרט. לכו לראות בסינמטק הקרוב לביתכם.