קהלנך בד ברג הזה מת חילסי פורה מח הזה

מכל הסיפורים שיש לי, סיפור אחד הוא שלם הרבה יותר מכל השאר. הוא תיאור ארוך של מציאות, אבל יש לו מבנה, יש לו מטרה, יש לו במה להתעסק. נכון שכמו תמיד יש יותר דמויות מכל דבר אחר, וכמובן שיש יותר מכל דבר אחר מאשר עלילה, אבל זה מין סיפור שאני מרגישה שיקרה.

אבל כרגיל אין לי עלילה (וגם אם תהיה לי - היא תלך הפוך) ואין לי ממש נקודה בכל הספירלות האינסופיות של הסיפור הזה, ואני לא יודעת אם פשוט לכתוב אותו אחורה או לכתוב אותו קדימה ואז פשוט להפוך את הפרקים. אני לא יודעת אם הוא צריך להכיל חיבוטי נפש אינסופיים של ילד מעורער. אני לא יודעת מה לעשות.

אני ממש שונאת להיות גרועה בעלילות.