קהלנך בד ברג הזה מת חילסי פורה מח הזה

אנשים בני שמונה עשרה שמתנשאים בגלל שהם בני שמונה עשרה הם בדרך כלל מאוד טיפשים.

מוזר, שבדרך כלל אם יש מישהו אחד שממש רוצה שאני אשתוק יש בדרך כלל עוד הרבה כמוהו בסביבה, ואתמול הייתה רק אחת.

-אם אני אתן לך אוכל את תשתקי?

-לא.

-ואם אני אשים לך סלוטייפ על הפה, את תשתקי?

-לא. אבל תנסי מסקינגטייפ, זה יותר חזק.

-ואם אני אביא לך את המחבת בראש, אז את תשתקי?

-אני יודעת שאת ממש רוצה, אבל לא.

ומוזר שלא היה אכפת לי מזה בכלל. זתומרת, ממש ממש בכלל. כמובן שזה לא כיף ושיש לי כבר תגובה קבועה למקרים כאלה (קשה לתאר כמה פעמים זה כבר קרה) אבל כשיש שם אנשים שאוהבים אותי, זה פשוט... לא יודעת, הופך את כל הקטע לממש לא חשוב.

אני מנסה לחשוב מה כל כך מעליב אותי כשאנשים אומרים לי להיות בשקט, ואני חושבת שזה זה שמפסיקים לי את ההתלהבות באמצע. זה בדיוק כמו שמישהו משתף פעולה עם משחק של ילד קטן, ואז, בלי שום הזהרה (לא, לא נכנס בו פתאום הילד הרע, אבל הייתי חייבת לכתוב את זה) הוא פשוט מפסיק, ופתאום נורא מעצבן אותו שהילד ממשיך לשחק. זה טיפשי. לפני רגע היית שקוע איתו בהתלהבות שלו, ופתאום הוא איזה שוכן עפר שנדבק אליך. לפני רגע היית ילד יחד איתו ופתאום אתה מבוגר חשוב ועסוק ואין לך זמן לשטויות שלו - בדיוק אותה הרגשה יש לי כשמישהו מדבר איתי ופתאום משתיק אותי. לפני שניה לא הפריע לך שדיברתי, מה פתאום החלטת שאתה הרבה יותר מדי חשוב בשביל להקשיב לשטויות שלי?

אני מודעת לעצמי, עד כמה שאני יכולה. אני מודעת לזה שאני פולטת כמויות הזויות של שטויות במהירות מטורפת, אני מודעת לזה שאין לי שום שליטה בווליום שבו אני מדברת, אבל אני גם מודעת לזה שזה מפריע לאנשים רק כשהם נזכרים.

זה כמו להיות נחמד למישהו, ואז פתאום כשיש עוד אנשים בסביבה להפסיק להיות נחמד אליו. גם אני עושה את זה לפעמים (אם כי בזמן האחרון קצת פחות) וזה מפני שמדובר באנשים שהם תכנית ב', והסיבה היחידה שאני מדברת איתם היא שאני נואשת לחברת בני אדם כדי להרגיש/להיות שפויה יותר. מעניין אותי פתאום למה אנשים אחרים עושים את זה. כרגע יש שתי סיבות שנתקלתי בהן - הראשונה היא, כמובן, שאתה שם לב שיש אופציות יותר טובות, והשניה היא כדי להרשים מישהו שאתה ממש ממש ממש רוצה שיאהב אותך.

(חצי קשור לשאר הפוסט. כמעט כתבתי סמי-קשור, ואז אמרתי לעצמי "מה אני אורן?!")

אני נורא רוצה לצעוק עליה, להגיד לה שלא אכפת לי שהיא מרגישה "צעד אחד לפני", אני נהנת, וזה שהיא מסרבת להנות גם כן מתוך איזושהי תחושה שיהיה יותר נעלה מצדה להתסכל עליי בהתנשאות זאת לא בעיה שלי. בא לי להגיד לה שקודם כל אכפת לי אם אני נהנת, ורק אחר כך איך זה נראה בעיני אנשים. כי אני יכולה להנות לבד, זה פשוט נורא נחמד שיש עוד מישהו, כי אז אפשר גם להתלהב.