קהלנך בד ברג הזה מת חילסי פורה מח הזה

אני, כמו הרבה אנשים במדינה הזאת, חיה עם אינפוזיה בלתי נגמרת של השואה. זה חלק מהחיים ומהעולם ומה שמוזר לי זה לא שהייתה שואה, אלא זה שיש אנשים שלא יודעים את זה.

הבעיה שלי היא א- עם האנשים האחרים, ב- עם ימי זיכרון. שבהם האנשים האחרים נהיים יותר מעצבנים מהרגיל.

אולי זה כי אני לגמרי מנותקת רגשית, אולי זה החלק במוח שלי שמתעקש לפעול הפוך, אני תוצר פגום של הזיכרון.

או שסתם מילאתי את ההוראות שניתנו לי - לזכור ולא לשכוח. בלי הרחבה, נימוקים או פירוט.

וכמובן שאני אומרת את זה כאן כי אני פשוט לא רוצה להתעסק עם הדעה שלה עליי. שתישאר איפה שהיא.