כשאני יושבת וחושבת עם עצמי
אני לא מבינה מה משתקף לי
מי ישבור את הקרח?
בסדר.. אז אני מפחדת - אבל פחד צריך לכבוש.
חוסר ביטחון, שלא נדבר, מפה ועד הודעה חדשה אני מוצפת, נחנקת, הגיעו מים עד נפש.
מספיק ודי.
אני לא יכולה לצפות, למטבע יש 2 צדדים , מתי אבל המטבע הזה יפול, והמסקנה תגיע.
איפה האור הזה, שבאמת מודיע " וואלה.. הגיע הזמן"
צריך להפסיק אחרי המרדף הזה, זה לא יימשך לנצח, וזה יקרה עם חיים בספק מתמשך, והולך, ונמרח.....
עד שהטעם יעלם לו וישאיר אחריו מרירות שכזו, לא ברור איפה כל אחד עומד.
וזה מרתיח, הדם מבעבע במעלה העורקים ואתה מקבל עיקצוץ בכל אצבע ואצבע בכפות הרגליים.
חיים רק פעם אחת, אולי נחייה אותם כמו שצריך?
אולי אתה אדון נכבד, תחייה אותם כמו ש-א-ת-ה חושב שצריך לחיות אותם?
אתה חייב להפסיק לתת לאחרים להכתיב את הטעויות שלהם על גבי הנייר שלך, אתה צריך להתמודד, אתה צריך לשאוף ולנשוף כל דקה מחייך, תהנה מהם אתה, הרי לא סתם קיבלת את המתנה הזאת, שלא אחרים יהנו ממנה, אתה אתה בעצמך בלבד - אני צריכה להקשיב לעצמי יותר.
כשאני יושבת וחושבת עם עצמי,
אני ממלמלת, רועדת, מצקצקת, מזמזמת לעצמי.
"היה זהיר במעשים, אך נועז ונטול רסן בחלומות.."[יאנוש קורצ'אק]
"האם אפשר לחיות בעולם הזה ללא 'היותר' - ללא ההשוואה התמידית הזאת?"[ג'ידו קרישנמורטי]
"כשאנחנו בוחרים לשחק את המשחק בקטן אנחנו לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור או מואר בצמצום האישיות שלנו רק כדי שאחרים ירגישו נוח בחברתנו. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנחנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח, באופן בלתי מודע, אנחנו מאפשרים לאחרים לעשות אותו דבר. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים."
[נלסון מנדלה]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
