מכיוון שכמה אנשים שאני מכיר מאלצים אותי....
אני רוצה לעלות לכאן סיפור שכתבתי....
אני לא יעלה את כולו רק חלק ממנו. הסיפור עצמו הוא croosover בין העורב לריבנלופט ווויט-וולף למי שמכיר.
תהנו...
הקרב על החיים
אריק ישב על עדן החלון מביט דרכו על העיר הפרושה לפניו רוח קרירה חדרה דרך החלון ושחקה בשערו הארוך והשחור מצב רוחו היה קודר וראשו היה מלא במחשבות מדכאות ואחר כמה שניות הוא זינק מעדן החלון החוצה בפתאומיות ללא מחשבה גופו היה רפוי והרוח שרקה באוזניו ככול שהנפילה שלו צברה מהירות כאשר האספלט של הרחוב היה במרחק זעום ממנו והתקרב יותר ויותר הוא עצם את עיניו קול פיצוח נשמע מהדהד באוויר הסמטה פוגע בקירות האבן אריק שכב שם גופו לא נע עיניו עצומות ואז דמעות החלו לזלוג באיטיות לאורך פניו זולגות על האספלט המלוכלך ואז באותה פתאומיות שגרמה לו לזנק מהחלון הוא זינק על רגליו הביט כלפי השמיים המכוסים עננים צעקה אשר התהוותה מראותיו זחלה והתעצמה עד אשר יצאה מפיו הדהדה מתנגשת בקירות צעקה של מילה אחת לא יותר איך בעלת עוצמה של נפש מיוסרת שמעבר לגאולה "שללליייייי!" הוא עמד זרועותיו פרוסות לצדדים חזהו מתוח לפנים הצעקה הדהדה עולה לאוויר גבוה יותר ויותר ואז לפתע כאילו היה סמן מוסכם כל שהוא נקרעו העננים וקרן שמש בודדה לא עבה יותר ממטר חדרה ונפלה על פניו הדמעות הוא נער את ראשו מנסה לנער את קרן השמש מעליו ואז דיבר לשמיים קולו רווי בכעס ויאוש "אני אינו יצור של אור נשמתי אפלה כמו הלילה בשעתו החשוכה ביותר מנסה לגעת באור אשר חומק ממנה כל הזמן אך לי נמאס לא הסכים להיות שעשוע של הגורל יותר בציפייה למשהו שלא יכול להתממש" קרן השמש שנחה עליו החלה לקטון ס"מ אחרי ס"מ עד אשר כיסוה העננים שוב הוא הפסיק לבכות עיניו הבהיקו באור קר והחל לפסוע מחוץ לסמטה כאשר שמע צליל של מחיאות כף לגלגניות הוא עצר גופו מתכווץ והסתובב באיטיות לאחור זעם קר ומחושב החל להציף אותו בהתחלה לא ראו עיניו דבר אך לאחר כמה שניות מצאו את החוצפן אשר העז ללגלג עליו בשעתו החלשה ביותר הוא נשען על קיר בין הצללים אך נראה היה יותר שהצל נשען עליו מסתיר מגונן מפני עיניים לא רצויות הוא לבש חולצה לבנה מעליה מעיל חום מעור ומכנסיי ג'ינס פשוטות על אצבעות ידיו אשר עדין מחו כפיים היו שתי טבעות אשר אבן חן הייתה מקובעת בהן פניו היו מגולחים למשיי והביעו שעשוע אך עיניו החומות הביטו באריק במבט קר ומחושב אריק חשק שניים הסתובב ועמד לאצת מהסמטה כאשר קול רך ומלטף בעל עצבות מזויפת הגיע לאוזניו "אוי האיש המסכן כועס על העולם כמה עצוב" אריק הסתובב בתנועה חדה "אני לא חושב שכדי לך לצחוק על אנשים שאתה לא מכיר במיוחד לא כאשר הם במצב רוח קודר" הבעת הפתעה עלתה לרגע על פניו של האיש אך לרגע כל כך קצר עד שאריק לא ידע אם זה הצללים שזזו למרות שלא הייה כל אור שמש "אז מה קרה ידידי חייך התאכזרו אליך? הגורל משחק בך? ואתה מחפש את המוות?" כל זיוף לא היה בקול של הזר שהיה חלקלק וקטלני אריק שם לב לשינוי בקול וחש בתחושה המוכרת כל כך בפנים "אני חושב שזה לא מעניין אותך" אמר בבוטות "להפך זה מעוד מעניין אותי בן אדם" אריק שמע את הצווחת העורב מעליו והרים את ראשו הציפור השחורה חגה מעליו במעגלים ונחתה על כתפו אריק החזיר את מבטו והאיש נעלם אריק מצמץ הוא ידע רק על מישהו אחד שיכול להעלם בצורה כזאת חוץ ממנו אבל היא כבר עזבה והוא לא ראה עורב אם האיש הזר לפתע הוריד את מבטו אל רגליו וראה כרטיס ביקור לבן מונח שם כתב עכבישי ומסולסל היה חרוט עליו אריק התכופף והרים את הכרטיס ואז זה הכה בו כמו שוק חשמלי התמונות החלו לאפוף את ראשו הוא עצם את עיניו בכוח מנסה להשתחרר מהמראות אבל המראות המשיכו לרצד בתוך ראשו
מועדון... שומר סף גבר שחור לבוש בגדי עור.... אדם אחר לבוש בבגדים גנדרנים בסגנון המאה ה-18 מופיע מהצללים... הוא נותן לשומר סף כרטיס ביקור דומה לזה שאריק מחזיק כרגע... נפתחת דלת בקיר... רוע עתיק... מוות...
המראות נעלמו משאירים חושך בתוך ראשו של אריק הוא פקח את עיניו בזהירות והתנדנד על רגליו בחוסר יציבות למספר שניות העורב נופף בכנפיו ועף בשקט מעלה עד אשר הבניינים הסתירו אותו מעיניו של אריק הוא נשם כמה נשימות עמוקות ואז החל ללכת מטפס בגרם המדרגות החירום חזרה לדירתו רק באמצע הדרך הוא הבין שהוא לופת את הכרטיס בעוצמה רבה הוא הרפה ופתח את ידו מביט בחתכים שעשו ציפורניו נסגרים במהירות ואז המשיך לטפס נכנס לדירה שלו ונפל על הרצפה
משהו קר חלקלק ורטוב נגע בפניו הוא התרומם במהירות לישיבה ופקח את עיניו מנסה למקד את מבטו הוא ראה את שרה רוכנת לידו מטלית רטובה בידה ואלברכט עומד ומביט בו על פני שניהם היה מבט דאגה "את מטפטפת מים על הרצפה" ניסה לומר אך כל מה שיצא במין שפתיו היה קול קרקור צרוד ולא ברור מבט הדאגה בפניהם החריף הוא חיכך בגרונו ואז דיבר שוב "אמרתי שאת מטפטפת מים על הרצפה זה ישאיר כתמים" הפעם קולו היה ברור וחזק כרגיל והוא חש שהכוח שלו חוזר אליו באיטיות המבט על פניה של שרה השתנה לשמחה והיא חבקה אותו אך המבט על פניו של אלברכט לא השתנה הוא הביט מסביב וזינק על רגליו
מנתק את שרה ממנו הדירה הייתה הפוכה כל דבר שהיה שם היה שבור הכיסאות היו מנותצים המיתרים בגיטרה שלו היו קרועים והמגבר העלה עשן אריק זינק על רגליו אך כמעט ונפל מהסחרחורת שתקפה אותו אלברכט שלח את ידו במהירות ואחז בו עוזר לו להתייצב "מה קרה כאן" שאל אריק "אינני יודע חשבתי שאולי אתה תוכל לתת לי תשובה" אבל אריק לא הקשיב הוא החל לפסוע בדירה ולגעת בחפצים מנסה להתרכז לחוש משהו אבל כלום לא מראות לא צלילים שום דבר שרה ניגשה לצדו "אריק? אריק מה קרה? מי עשה את זה?" אריק הביט בה בעיניו היה זעם וכאב הוא לא ענה שרה עדין הביטה בו ממתינה לתשובה עיניה מביעות אמון וביטחון אירק הסב את מבטו והחל ללכת לכיוון הדלת איך כאשר עבר ליד אלברכט הבלש שלך את ידו ותפס בזרועו "בהתחלה חשבתי שאתה עשית את זה כאשר שרה הזעיקה אותי מצאתי אותך על הרצפה אם הפנים צבועים" אריק שלך יד למשש את פניו "זה נעלם" המשיך אלברכט "אבל אריק אם אתה יודע מי עשה את זה..." הוא לא הצליח לסיים את המשפט אירק משך את זרועו ויצא מהדלת הוא לא ידע לאן הוא הולך ובקושי שם לב כאשר העורב התיישב שוב על כתפו הוא פסע לרחוב הסואן אנשים התרחקו ממסלולו והביטו בו בחטף כאשר עבר לידם כאילו היה מסביבו הילה כל שהיא שגרמה להם לחוש בפחד הוא שלח יד לכיסו והרגיש חתיכת נייר הוא הוציא אותה והביט בכרטיס הביקור של הזר לפתע הוא היה מודע ביותר לעורב היושב על כתפו כאילו משקלו גבר הוא סובב את ראשו והביט בו "אין לי מה להפסיד נכון?" העורב צווח והתרומם באוויר נעלם אריק התבונן בכרטיס קורא את הכתובת "זה בצד השני של העיר" מלמל והחל לפסוע לכיוון המועדון לא ממהר לשום מקום
הלילה ירד על העיר והאפלה הזדחלה ברחובות כאשר אריק הגיע לכתובת הרצויה הוא ראה את השומר סף כמו שהוא היה בחזיון שלו ופסע ללא היסוס הוא שלף את הכרטיס והתכונן לתת אותו לשק השרירים שעמד מולו כאשר מישהו דחף אותו אריק הביט בבחור שדחף אותו בחורה הייתה מחובקת תחת זרועו והם נראו שתויים במקצת הליכתם מתנדנדת והאישה צחקה ללא שליטה אך אריק לא היה במצב רוח הוא תפס בכתפו של הגבר וסובב אותו כאשר נגע בו חש סלידה וגועל מציפים אותו דבר אשר רק הגביר את כעסו הבחור הסתובב מתנדנד על רגליו והביט באריק מבעד למשקפי שמש בעלות עדשות כחולות "אני מאמין שהייתי לפניך" אמר אריק בקור "ואני מאמין שעכשיו אתה אחרי" אמר הגבר בקור אריק לא הריח שום אלכוהול בנשימתו והחל לחשוד שהבחור לא שתוי כמו שהוא מנסה להציג את עצמו אבל זה לא שינה לו הרבה "אני מאמין שמישהו צריך ללמד אותך כיצד לכבד אנשים אחרים" אריק היה יכול לחוש בלגלוג שבחור הקרין הוא הסיר את ידו מסביב לבחורה ודחף אותה קלות לצד היא התנדנדה לשם כמעט נופלת ומצחקקת ואז שומר הסף התערב הוא פנה אל אריק בקרירות ובקול בריטון עמוק וקריר אמר "אפשר לראות את ההזמנה שלך אדוני?" האריק הושיט לו את הכרטיס לא מסיר את מבטו מהבחור שעתיד לשכב בבית החולים לכמה הימים הקרובים שעמד מולו השומר החזיר לו את הכרטיס והסתובב פונה לבחור השני "אני חושב שאתה צריך להתנצל אדון מאינס האדון הזה..." אמר והחווה לכיוונו של אריק "הוא אורחו של סטראהד ואני לא חושב שאתה רוצה לפגוע ברגשות המארח נכון?" אריק יכול היה לחוש את הזלזול והבוז נעלמים במעט ופחד מתחיל להיווצר "לא כמובן שלא" מלמל מאינס שומר הסף ניגש ונקש פעמיים על הדלת הגדולה אריק ראה את הקיר בבניין שליד נפתח חושף פתח אפל אריק החל לפסוע אל הפתח כאשר מאינס תפס בזרועו אריק חש בגועל ממלא אותו בנקודת המגע סובב את ראשו להביט בו אך מאינס הביט הישר לענק שעדין עמד שם ממתין דרוך "יום אחד אנחנו נפגש שוב וסטראהד לא היה המארח שלך" ואז שיחרר את זרועו של אריק "וביום הזה אני יצליף קצת בישבן שלך ילד" ענה אריק המשיך ללכת חש בזעם המתעצם ומשום מה הוא התענג על התחושה.
אוויר הלילה הקריר פגע בפניו כאשר הוא יצא מהבניין חושיו החדים הריחו את הסרחון אשר שרר באוויר עשן מכוניות וסרחון של בני אדם אשר מרעילים את עצמם הוא נתן לאפו להוביל אותו למרות שהוא סלד מזה כאשר לפתע הוא עצר ריח מוזר משהו שהוא לא חש בו אף פעם הכאה בנחיריו הוא התיישב על רגליו האחוריות מבולבל אני חייב לספר לזכר אלפה הוא הסתובב והחל לרוץ מתחמק בין רגליהם של אלו אשר יצאו ללילה הרוב התעלמו ממנו אבל היה חלק קטן שניסה לזרוק עליו בקבוקים ואבנים וחלק עוד יותר קטן שזקר לו אוכל או שניסה ללטף אותו הוא התחמק מכולם עוצר מידי פעם לנהום או לרחרח את האוויר הוא חשב שאחרי כמה זמן בעיר הוא התרגל לריח אבל לא היה לו כזה מזל העשן שפלטו המכוניות וריח בני האדם הלא נקיים והחולים עדין הציק לו במידה רבה אבל הוא היה צריך להשתמש בו על מנת למצוא את המאורה לבסוף הוא הגיע לבניין קטן דו קומתי מתופח יחסית לשכונה שהוא נימצא בה הוא נכנס פנימה ולקח נשימה עמוקה העציצים והצמחים שהיו בפנים הוו תחליף עלוב ליער שבו הוא נולד אבל זה עזר קצת לפחות ואז נעמד על רגליו האחוריות חוש הריח הטעם והראיה שלו התחילו להיפגם והצבעים חזרו לעולם הוא התהלך בתוך הביית מתרגל ללכת שוב על שתי רגליים ולאחר מכן צעד לאחורי הביית הרגליו נשאו אותו אל גרם מדרגות עץ קצר בהם טיפס כלפי מעלה נעזר במעקה לשמור על שיווי משקלו לאחר כמה מדרגות כאשר התרגל לצורת ההלכיה הזאת עזב את המעקה והחל לטפס במדרגות בקלילות ובמהירות גרם המדרגות הסתיים בדלת עץ הוא נעצר שאף אוויר ונקש על הדלת "יבוא" נשמעה התשובה הוא פתח את הדלת ריח של לחות וטחב מלא את אפו חיוך קטן התפשט על פניו וגל של תגעגועים הביתה תקף אותו הוא פסע למרכז החדר מביט
מבט חטוף לצדדים קולט את שאר חברי הלהקה ששכבו על האבן הקרירה ואז החזיר את מבטו למרכז החדר שם על הסעל הטבעי רבץ המנהיג ראשו זקוף וכעס קל בעיניו "דייל למה הפרעת לנו?" המילים נכנסו ישרות לראשו דייל התכווץ ודיבר אל הזאב השחור "במהלך הסיור שלי קלטתי רייח מוזר לא שייך ליצורים שאנחנו מכירים" המנהיג זקף את פלג גופו העיליון והביט בדייל בחדות "יכול להיות בן אנוש אם רייח מוזר" אבל ההרגשה שנבעה מהמילים הייתה ספקנית "לא המנהיג זה איננו יצור חיי הוא מת אבל זה איננו ערפד או רוח או כל אל-מת אחר שאני מכיר" עכשיו המנהיג נראה מהורהר לבסוף קם בקפיצה מהסלע התמתח ואמר לדייל "תוביל אותי לרייח" דייל הנהן והחל ללכת הזאב השחור זינק ופסע מלפניו בגאווה הם יצאו מהביית דייל לא אהב את צורת האדם שלו אבל לא הייתה לו ברירה של ממש אלו היו החוקים המנהיג התחיל לרוץ בחוץ ודייל התחיל לרוץ אחריו ויכול היה לחוש בהנאה שהוא משדר הוא התמלא קינאה קלה הם רצו שעה קלה והגיעו לרחוב שדייל זכר שבו הוא קלט את הרייח המנהיג הרים את אפו וריחרח את האוויר ואז עיקם את אפו דייל שמע את המילים בראשו "בני האדם הללו, ממש מסריח כאן" דייל ניסה לכבוש את החיוך שעלה על פניו ואז המנהיג התקשח והחל לרחרח את האוויר במרץ "מוזר.... הריח מוכר לי..... אבל מאיפה..." דייל הלך בנתים לקנות נקניקיה מדוכן הנקנקיות שעמד בצד השני של הרחוב כאשר חזר הוא ראה את הזאב מסובב במעגלים ועוצר מדיי פעם לרחרח את האוויר בתיסכול ואז הוא עצר ועיניו הזהובות ננעצו בדייל "אני לא מצליח להזכר" הכעס פיעפע בין המילים "בוא תמצא מקום לשנות צורה ונעקוב אחרי הרייח" דייל הבייט סביבו במהירות ואז נכנס לסמטה צרה מלאה בפחי אשפה הוא נסה להתעלם מהריח בכל כוחו אבל הוא כמעט הקיא הוא החל לשנות צורה מכווה לברוח מהמקום המסריח כמה שיותר מהר לאוויר שבחוץ הוא זינק החוצה כמעט לפני ששינוי הצורה הושלם במלאו המנהיג הביט בו לא יודע אם לנזוף בו או לא ולבסוף החליט לוותר על זה הוא ידע עד כמה זה קשה לסבול את ריח העיר במיוחד שהחושים חדים יותר בשעת שינוי צורה הם התחילו לרוץ עוצרים מידי פעם כאשר המנהיג עצר לרחרח את האוויר לבסוף לקראת ערב הם הגיעו למקום שהריח הוביל אליו המנהיג ודייל נעצרו כאשר הם ראו את הגבר הלבוש מעיל עור נכנס לתוך הקיר אשר נסגר מאחוריו המנהיג הביט למעלה עיניו החדות איתרו את הציפור השחורה על גג המבנה הוא פנה אל דייל "יש לנו בעיה,בעיה גדולה" דייל הביט בו הוא לא אהב את זה במיוחד שזה בא מפי המנהיג "מה קרה?" המנהיג הביט בו תדהמה בקעה מעיניו "זה היה עורב, במעודון של סטראהד" דייל היה מוכן להשבע בזה גם שנים מאוחרות אחרי זה הוא יכול היה לראות חלחלה עוברת בגופו של המנהיג.
סטראהד השקיף על הקהל במועדון הלילה שלו הבעת פניו הייתה מהורהרת המוזקיה הייתה רועש כרגיל והוא התגעגע לזמנים שהמוזיקה הייתה מלודית יותר שקטה יותר נעימה לאוזן ולא כואבת אבל הזמנים הללו חלפו מזמן לפתע הוא חש יד מטילת באטיות על זרועו. הוא ידע שהיא תעשה את זה. אפילו האש שבערה בדמו לא בערה כמו פעם לפני שנים רבות במיוחד, לא ממנה. הוא השתעשע את הרעיון להקריב אותה לאחד המשרתים שלו למרות שהיא הייתה בת לוויה נאמנה במשך שנים ארוכות. האורחים השתוללו על הרחבה והאורות שחקו שם משחק מוזר מאירים את כולם בצבעים משונים, עשן קל ומתקתק מילא את האוויר ממכונת העשן. סטראהד חייך העשן שבתוך המכונה לא היה רק עשן אבל רוב האורחים לא ידעו את זה "על מה אתה חושב?" הקול הרך והמשי ליטף את אוזניו "אמור לי" סטראהד אפילו לא סובב את ראשו "אן" לחש "אינני במצב רוח מתאים הערב הוא חש את היד מהססת טיפה ואז ממשיכה לטייל על זרועו "אמור לי, תן לי להיות שותפה לרחשי ליבך כמו שהיה מאז נפגשנו" סטראהד נאנח "עזבי אותי בבקשה" למרות שהוא נשמע כמבקש אן ידעה שזאת לא הייתה בקשה "האם לפחות אוכל לרדת לרחבה אהובי?" בתוכו סטראהד התכווץ למישמע המילה אך לא הפגין זאת מבחוץ בשום דרך "כן לכי לצוד לך מישהו נחמד אבל תזכרי אנחנו לא שומרים יותר זה עלול להדאיג את "ידידנו" מעל למה שאנחנו רוצים" אן הנהנה וכעבור שניה יכל סטראהד לראות אותה לבושה בשמלת מיני קצרה מעור וחולצת משי אדומה אשר הבליטה את נתוניה אן אף פעם לא נחשלה בצייד שלה. סטראהד הסתובב הוא אמן אותה טוב ואולי טוב מדי הוא השקיף לתוך המועדון מלמעלה כאשר הוא גם נהיה רעב הוא התמתח שולח את ידיו מעל ראשו ומחייך "אולי גם אני יצוד היום, אבל לא יותר מדי" הוא צחקק בקור כאשר הוא חזר על ההערה שהשמיע לאן מספר שניות קודם הוא חזר להשקיף על המועדון מחפש עכשיו את הצייד שלו כאשר לפתע ראה את האורח שלו "הנשמה האבודה" מלמל כאשר חיוך התפשט לאורך פניו "הלילה אני בהחלט הולך לצוד" צחקק לעצמו. הוא היה למטה תוך כמה שניות מפלס את דרכו בקהל הרוקדים. חלק מהרוקדים זהו אותו כמובן איך לא ופינו לו מקום תוך כדי שעיניהם עוקבות אחריו בסקרנות. לבסוף הוא הגיע אל אריק ונעמד מולו. שניהם נעצרו כאשר על פניו של סטראהד היה מבט משועשע ועל פניו של אריק היה מבט חשדני. לאט לאט החלו הרוקדים מסביבם להבחין בתופעה המוזרה הזאת והפסיקו לרקוד אך לא נראה היה שאריק או סטראהד שמו לב למה שקורא מסביבם כאשר לפתע איש לבן בחליפת עור שחורה כמו השומר סף בכניסה ורכן אל סטראהד שואל אותו בקול שקט שהגיע גם לאוזניו של אריק למרות המוזיקה הרועשת מסביב "אתה רוצה שאני יטפל בו בוס?" אריק התעצבן הכעס גאה בו אך לפני שהוא הספיק לענות סטראהד מבלי להסתובב כלל הרים את ידו מאגרף אותה ופוגע בפניו של השומר. השומר מעד אחורה דם נוזל מאפו ולאריק הייתה הרגשה חזקה פתאום שדי הרבה אנשים מסביבו היו רעבים משום מה. המוזיקה כבתה בפתאומיות ואז סטראהד הרים את ידו למעלה "חברים ואורחים יקרים זכרו היטב את פניו של אדם זה כי הוא ידידי ונימצא תחת חסותי ואם מישהו יפגע בו הוא יחוש בזעמי" ידו המורמת ירדה וכרגע הצביעה על אריק והאצבע הפכה ליד מזמינה "תמשיכו לחגוג כרגיל" סטראהד אמר בחיוך והמוזיקה החלה לפעול שוב. סטראהד סימן לאריק ומבלי להמתין לתשובה הסתובב והחל ללכת בין קהל האנשים שפינו לו דרך הפעם כולם ביחד. אריק משך בכתפיו והחל ללכת אחרי סטראהד כאשר לפתע בחורה לבנה לבושה במיני קצר מעור ובחולצה אדומה נצמדה אליו ידה חבקה את מותניו כאשר הצטרפה להליכה שלו ראשה נשען על זרועו "אז אתה ידידו החדש של סטראהד" לחשה לו כאש הוא האט את מהלכו מתכונן להוריד את האישה למעלו. הוא נעצר כאשר הבין שסוף סוף הוא יודע מה שמו של "המארח" הנדיב שלו. "כנראה שכן" אמר חזרה לאישה ממשיך ללכת מקווה להשיג עוד מידע על סטראהד שהוא לא הכיר. "אז בן כמה אתה" שאלה אותו מתרפקת עליו תוך כדי הליכה" אריק החליט לשחק את המשחק "אני בן 21" היא הרימה את ראשה ובעיניה היה סקרנות חתולית "כל כך צעיר וכבר בעל כל כך הרבה כוח?" אריק הרגיש כאילו הוא נימצא על קרקע לא מוכרה והחליט לא לקחת את הסיכון ולומר משהו שיגלה שהוא איננו מודע למה שמתרחש. הם המשיכו ללכת עד שהגיעו לגרם המדרגות שהוביל למשרדי ההנהלה. אריק יכול היה לראות את סטראהד נעלם מאחורי הדלת והחל למהר אחריו. הם הגיעו למעלה ועברו את הדלת. אריק נעצר בהלם. המקום לא דמה כלל למשרדי הנהלה של שום מקום הוא נראה יותר כמו דירה. סטראהד ישב על כיסא מרופד שנימצא מול אח בוערת ומחזיק בכוס יין אדום בידו. הוא סובב את ראשו לכיוון אריק כאשר החיוך היה עדין על פניו אך הוא נמוג כאשר הוא ראה את האישה שהייתה איתו. "אן עזבי אותנו וחפשי מישהו אחר לשחק איתו" אמר כאשר נימת כעס מגנבת אל קולו. אריק הביט באן ניראה היה כאילו היא הייתה מופתעת מהבקשה הזאת עינה נפתחו מעט וגופה התקשה טיפה. הוא הסתובבה אל אריק ואמרה "נתראה אחר כך יפיוף" תוך כדי שהיא הושיטה את ידה ורפרפה אם קצות אצבעותיה על לחיו של אריק. כאשר אצבעותיה כמעט סיימו את מסוללן אריק קיבל פלאש. גבר ואישה על חוף הים. לבושים בבגדים עתיקים, מזמן אחר. האישה הייתה אן והאיש היה סטראהד ואז לפתע חשכה. אריק נרעד ומעד לאחור מתנתק מהמגע כאשר הוא הביט לפתע אל עיניה של אן שהיו מלאות בשנאה חסרת גיל לפני שהיא יצאה מהחדר. הוא התייצב ופנה אל סטראהד. "לא נראה לי שאתה נמשך כל כך אל אן היקרה שלי" סטראהד צחקק "ונראה גם שהיא נעלבה ממך הייתי מציע לך לשמור על גבך" אריק הביט בו עומד יציב ואז דיבר בקול שקט לועג וציני "אבל אני מוגן על ידך אז אני לא צריך לפחד מכלום נכון?" פניו של סטראהד הרצינו באחת והוא אמר בשקט " יש לך מהרבה דברים לפחד ידידי" "האם זה איום" אריק ירה כלפיו מיד "לא זאת רק תזכורת שאני לא שולט במעשים של כולם" אמר סטראהד בחזרה ולאחר מכן דממה השתררה בחדר. אריק סרק את החדר במשך כמה דקות החדר דמה מאוד לחדר באחוזה עתיקה של מרקיז כל שהוא אך מלבד בזכוכיות החד צדדיות שאפשרו להשקיף על הקהל הרוקד למטה. "אז מה זה המקום הזה? אתה ג'אנגסטר או מנהיג מאפיה כל שהוא וזאת המאורה שלך?" שאל אריק בבוטות "זאת המאורה שלי. כן אפשר לקרוא לזה כך אך אני ממש לא גאנגסטר" אמר סטראהד תוך כדי שהוא לוקח עוד לגימה. אריק הפנה אליו את גבו ועמד ליד החלונות החד צדדים. "אז מה אתה בדיוק?" שאל. "אני?" סטראהד דיבר בנימת זלזול כאילו הוא חסר חשיבות לחלוטין "אני, עורב, הוא ערפד" אריק הסתובב במהירות לאחור רק כדי למצוא את סטראהד במרחק של לא יותר משני צעדים ממנו. "אז אתה ערפד" אריק אמר בזלזול "מה אני אמור לעשות לשלוף צלב ולתקוע לך אותו בלב?" סטראהד צחק "גישה שמרנית מידי ידידי" הוא הושיט את ידו אל מתחת לחולצתו ושלף משם צלב "כמה אירוני אינך מסכים?" שאל את אריק. אריק הביט בו במבט קר "אז מה אתה רוצה ממני חקיין דראקולה" המבט על פניו של סטראהד השתנה באחת מצחוק למבט רציני "שלא תעיז להזכיר את השם הזה בנוכחותי שוב!" לחש בזעם. "או שתעשה מה?" ירק לעברו אריק "תהרוג אותי?" "לא עורב" יש דברים הרבה יותר גרועים ממוות ואתה נימצא עכשיו באחד מהם!" סטראהד כמעט וצעק את זה ואז הוא נעצר ונירגע החיוך שוב עלה על פניו "ואני יכול לעזור לך" אריק פנה אל עבר הדלת "לא תודה אני לא צריך עזרה ממך או מבני מנך" היד שלו הייתה כבר על הידית של הדלת כאשר סטראהד פגע בנקודה הרגישה "אז לא תוכל לראות את אוהבתך יותר אני מניח" אריק הסתובב במהירות "מה אתה יודע על שלי" שאל בכעס. "אז זה שמה של הנערה שבגללה חזרת לחיים כן? אפילו לא הייתי בטוח שזאת הסיבה" "על מה אתה מדבר?" "עורב יכול לחזור לחיים מכל מיני סיבות ידידי לא רק בגלל אהבה שמתה, שב בבקשה ואז נוכל לדבר" סטראהד הצביע על כיסא נוסף שהיה בחדר. אריק פסע בזהירות לא מוריד את עיניו מסטראהד לרגע והתיישב בכיסא בזהירות מוכן לקפוץ ממנו על רגליו בחזרה כל רגע. סטראהד בהתעלמות כמעט מוחלטת מחששותיו של אריק ניגש אל הכיסא שלו והתיישב בו ברישול. הם הביטו אחד בשני רגעים ארוכים סוקרים מחדש יש את רעו. פניו של סטראהד הביעו רק את השעשוע הציני שתמיד הראו ואריק עכשיו הבין שזאת מסיכה. ואחת המסכות הטובות ביותר שהוא ראה אי פעם. סטראהד התפעל מהרגשות הניסוחים על פניו של אריק. לא רק כאב כעס וצער קפואים אשר היו אל שאר פניהם של העורבים שהוא פגש במהלך מאות שנות חייו אלא מאות רגשות אחרים חמים חיים כפניו של בן תמותה אשר שרוי בעינוים נפשיים רבים אך נשאר דבוק לחיים. ואז סטראהד החל לדבר "אני מניח שאני צריך להתחיל להסביר לך מהו בעצם ערפד נכון?" ומבלי לחכות לתשובה הוא המשיך "אי אפשר לדעת מהו ערפד מבלי לדעת בעצם מי הייה הערפד הראשון ואיך הוא נהייה כזה. הערפד הראשון בעצם הוא הערפד הכי מפורסם בהיסטוריה של האנושות וכמעט כולם יודעים את שמו סביר להניח שגם אתה מכיר אותו שמו היה קיין." סטראהד עצר עצירה קלה לרגע בוחן את פניו של אריק שהביעו השתוממות קלה ואז המשיך "קיין קולל על ידי האל לחיות לנצח בתור רוצח אשר ניזון מדם קורבנותיו. המשך הסיפור הוא שקיין נדד במשך שנים על גבי שנים עד אשר הגיע לעיר מגדל גבוהה בשם בבל. אני בטוח שגם השם הזה זכור לך. שם הוא חיי במשך שנים רבות ניזון על תושבי העיר ולפתע הייה לו חזיון. הוא גילה כיצד הוא יוכל ליצור את ילדיו. הוא יצר לעצמו שנים-עשר ילדים ולכל אחד מהם הוא העביר משהו מתוכו. והשנים-עשר ילדים שלו יצרו עוד שנים-עשר ילדים משלהם דור שלישי של ערפדים וגם להם הם העבירו משהו מתוכם. אך קיין עדין נותר החזק מכולם. אך יום אחד טרוף נפל עליו הוא החל לטבוח בילדיו ללא סיבה נראת לעין. הוא חיסל את כל הדור השני של הערפדים ופנה לחסל את הדור השלישי אך הדור השלישי טמן לו פל ובהסתערות נואשת הם שתו את כל דמו עד שהוא נפל לתרדמה עמוקה. משתית דמו של קיין הם התחזקו פי 10 ממה שהם היו הם החביאו את גופתו של קיין ויצאו לעולם. אני אחד הצאצאים של הערפדים הקדומים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
