מסתכלת לאחור, ורואה שהיה קשה אך בהחלט טוב.

מסתכלת על תקופת ההווה ורואה שלא קל, אבל עוד ישתלם.

מסתכלת אל העתיד ולא רואה כלום חוץ מהחופש האינסופי וההשתעבדות אל החיים.

מסתכלת עמוק אל תוך עצמי ורואה עד כמה אני צמאה לחופש, עד כמה אני צריכה לקום וללכת.

עוצמת עיניים וחולמת, רואה אנשים יפים, מנומסים, מלומדים ואדיבים.

רואה חול זהוב וים תכול, ממש כמו בתאילנד, ממש כמו באותו היום כשהייתי באיי ג'יימס בונד.

שמיים כחולים, אנשים שמחים, חיוכים, חום, שלווה, חול זהוב ים תכול וספינה באופק.

עוצמת עיניים ורואה אנשים מהעבר, אנשים שכבר אינם היום.

חלקם לא ישובו, חלקם פשוט התאדו עם הזמן ונעלמו.

רואה תנועות, תזוזות, אושר ושימחה שבאים לידיי ביטוי ע'י אותה שפת גוף כה מדויקת ומשורטטת, אותה שפת גוף מדהימה.

אני לא מתוסכלת. פשוט נמאס לי לשמור בבטן.

הפסקתי לחפש את האדם המתאים.

הפסקתי לחפש איפה לפרוק.

הפסקתי לחשוב שהחרא הזה זה מה שיגרום לי להרגיש טוב יותר.

הפסקתי לחשוב שלהמשיך הלאה, ירוקן את הבטן מהתוכן שיושב לו עמוק בפנים.

פשוט הפסקתי.

אני כ''כ מחכה למס' תאריכים מסוימים.

14/5, 15/5, 29/5, 14/6, 17/6, 24/6, 18/7, 19/8

כ''כ מחכה לאיזה שבוע שלם בת"א אצל איתי.

כ''כ מחכה לשלושה שבועות ביוון.

כ''כ מחכה לשבוע באילת.

הנה הם באים ימים של שקט

אחרי הרעש הגדול והנורא אפשר לנוח קצת על המרפסת

ולאסוף את שברי הסערה.

ליצ'וק שמחכה נושאות לחופש המיוחל.