אני בסדר?

למה אני לא מרגישה שאני חווה משהו?

משהו שכבר נגמר ולא יחזור..יש לי רק לקוות לבאות.

-

עשיתי אמבטיה מפנקת <מה שנקרא> עם חמאת גוף פצצת אמבטיה וזה וזה,ואני לא הרגשתי סיפוק.

כלומר,אולי המים היו קרים מדי? אולי המנגינה שהרדיו שידר הייתה רועשת מדי?

יש לי מצב רוח מוזר.

וגם אני מרגישה שאני נוטשת חברות,או שהן נוטשות אותי.

אני לא מדברת על אף חברה שהייתי איתה במפגש שלשום,אלא על חברות שאני בקושי רואה..ומדברת.

אני מרגישה...שאני כלום.

שנגמרו לי המילים.

*מתחילות הדמעות*

שנגמרו לי העצות לאנשים,דרכי העידוד..אפילו בדקדוק ובפסיקים אני כבר מדלגת...

משהו עובר עליי.

מחזור עבר,אז אי אפשר להאשים את זה.

אני ממש לא יודעת.

אולי זה הוולנטיין הקרב?

אולי זה כי פגשתי בו בת"א?

אולי זה כי אמרו לי מילה רעה וספגתי אותה עד העצם?

מה,אני רגישה ואת זה אני לימדתי אתכם להכיר אצלי,אז...יש לי זכות לבכות.

ויש לי זכות להרגיש נחותה.

אני ממש לא יודעת מה עובר עליי *עוד דמעות,יופי נויה * וזה משהו שקשה לתאר במילים.

אני נחותה?

אני מפגרת?

אני בודדה?

מה,אני כנראה מחפשת אהבה?

ברגעים כאלו הייתי הולכת להירגע ולצייר או סתם לשבת מול המפזר חום בחדר שלי,אבל אני רוצה להיות במחשב..לפרוק עול.

להעביר את הפוסט לטיוטה,אני מתלבטת.

אני שואלת לעצתכם,או מנסה לפרוק עול והלבריח את זה מול עיניכם?

כבר לא אכפת לי מה המהלך הבא שלי שיהיה,העיקר שארגיש טוב ואפרוק עול בשבת עם טומוקו.

אני..צריכה לדבר שיחת נפש עם מישהו...במסנג'ר,או בטלפון..טלפון יותר עדיף,כי זה יותר זורם.

נגמרו לי המילים.

-

והמחשבה היחידה שמעודדת אותי,היא צפייה בפרקים ישנים של דני הוליווד,וההתאהבו בזה מחדש.

נמשכתי לשיר של הביטלס שרן דנקר שר שם: "All my loving,I will send to you" ואני התמוגגתי עם המילים.

גם נהפכתי לרומנטיקנית ברמות שאני נאנחת לפחות פעמיים ביום.

אני קשה..אני רכה..רואים? אני לא יודעת כבר איך לבטא את עצמי.

ונמאס מבלוגרים.....לא יודעת,או שלא.

-

עזבו,במצב כזה,עדיף כבר לעזוב הכל.

נתראה כשנתראה,

נויה.